7.4.1 מס הכנסה – הנוהג הקיים עובר לפרסום הנחיית היועץ המשפטי
- כללי
נכס שנרכש בכספי תאגיד, אשר נרשם ברישום המתנהל על פי דין על שם בעל מניות, מנהל, או כל אדם אחר, ייחשב לצורכי מס הכנסה כבבעלות אותו יחיד. כלל זה אף מתחזק לאור האמור בפסק הדין של בית המשפט העליון בע"א 782/86 חברת אוטובוסים מטאר אל-קודס נ. מנהל מע"מ, שם נאמר כי "אין זה מתקבל על הדעת, שרישום המנוהל לתכלית מנהלית מסוימת יהיה נתון לסתירה, כשמדובר בתכלית מנהלית אחרת, על פי טענת מי שבעצמו ביקש לערוך את הרישום". יחד עם זאת, רשויות המס יכולות להעלות טענה לפיה הרישום הפורמאלי אינו מייצג את הבעלות האמיתית בנכס וניתן להתעלם ממנו בנסיבות מתאימות.
- טענת תאגיד בדבר בעלותו על כלי רכב למרות הרישום על שם אחר
(א) גם תאגיד רשאי, בנסיבות מתאימות, להעלות בפני פקיד השומה טענה כי נכס מסוים, הרשום על שם בעל מניות, מנהל, או אדם אחר, הינו בבעלות התאגיד מבחינת דיני הקניין. כאמור, לכלי רכב בלבד, לגביהם קיימת תופעה נפוצה של רישום במשרד הרישוי על שם יחיד למרות הבעלות והשימוש בידי תאגיד. רישום כאמור על שם היחיד ולא על שם החברה נעשה בדרך כלל כדי שבעת מכירת הרכב לא תהיה ירידת ערך בגלל רישום על שם חברה.
(ב) טענה כאמור תתקבל אם יוכח כי אותו כלי רכב רשום בספרי התאגיד ומופיע בדוחות הכספיים שלו (אגב ציון בביאורים לדוחות כי כלי הרכב בבעלות התאגיד למרות הרישום על שם יחיד), וכי בדיווחים לרשויות המס התאגיד התייחס בעקביות לכלי רכב זה כאל נכס השייך לו – למשל לצורך ניכוי הוצאות שוטפות והוצאות מימון הקשורות לכלי הרכב, תביעת פחת, הוצאות עודפות, רישומו כנכס קבוע בדוחות התיאום האינפלציוניים ודיווח על רווח הון ממכירת הרכב (במידה שכבר נמכר).
(ג) בנוסף לכך, כדי שטענת התאגיד תתקבל, יש להוכיח כי בפועל כלי הרכב היה בשימוש התאגיד, או היה בשימושו של יחיד שהיה פעיל בעסקי התאגיד כעובד, מנהל, או דירקטור, הכול תוך שימוש בייצור ההכנסה של התאגיד. שימוש בכלי הרכב בידי אדם אחר שלא היה פעיל בעסקי תאגיד (למשל, קרובו של מנהל שכלל לא עובד בתאגיד) לא ייחשב לעניין זה כשימוש בידי התאגיד עצמו.
- הצהרת התאגיד והבעלים הרשום
(א) תאגיד המעוניין להעלות טענה כאמור בסעיף 2 לעיל, ימציא לפקיד השומה תוך 30 יום ממועד רכישת כלי רכב תצהיר חתום על ידו ועל ידי אותו בעל מניות, מנהל או אדם אחר שכלי הרכב רשום על שמו, בו יוצהר כי הבעלות הקניינית ברכב הינה בידי התאגיד על אף הרישום במרשם. בנוסף, יוצהר כי ידוע למצהירים כי אם הטענה האמורה אכן תתקבל, יראו את כלי הרכב כבבעלות התאגיד לכל דבר ועניין, לרבות לצורך גביית מסים שהתאגיד חייב, או יהיה חייב בהם. כמו כן, המצהירים יביעו את הסכמתם לכך שרשויות המס יודיעו למנהל המרשם (משרדי הרישוי) כי הרכב הינו בבעלות הקניינית של תאגיד.
(ב) חריגה ממועד הגשת תצהיר כאמור טעונה אישור הלשכה המשפטית.
- קבלת טענת התאגיד
(א) אם פקיד שומה ישוכנע כי מתקיימים התנאים האמורים בסעיף 2 לעיל, והוגש תצהיר כאמור בסעיף 3 לעיל, הוא יקבל את טענת התאגיד ויתייחס לכלי רכב כשייך לתאגיד.
(ב) נתקבלה טענת התאגיד כאמור, יודיע על כך פקיד השומה למחלקת הגביה בנציבות. מחלקת הגביה תוסיף הערה מתאימה, המציינת את היות כלי הרכב בבעלות הקניינית של התאגיד, לרישום הממוחשב של אותו כלי רכב, וכן תוסיף את פרטיו לרשימת הנכסים של התאגיד.
- טענת תאגיד בדבר בעלותו על נכס שאינו כלי רכב למרות הרישום על שם אחר
בכל מקרה שתאגיד מעלה בפני פקיד השומה טענה כי נכס מסוג אחר (שאינו כלי רכב) הינו בבעלות התאגיד על אף הרישום במרשם על שם יחיד, יובא המקרה לטיפולה של הלשכה המשפטית ברשות המיסים.
- יישום הוראות הביצוע המקורית (ייחוס בעלות לבעלים הרשום)
אם בעקבות יישום הוראות הביצוע, הבעלות בכלי רכב מיוחסת לבעל מניות, מנהל, או לאדם אחר, בהתאם לרישום על פי דין, ולא נתקבלה טענה כאמור בתוספת זו, יש לערוך לתאגיד שינויים מחויבים.