תקנות מס הכנסה (פחת), 1941 (להלן: "תקנות הפחת"), מתירות בניכוי הוצאות פחת בהתאם להוראות סעיף 21 לפקודת מס הכנסה. במסגרת תוספת ב, בפרט III לתקנות הפחת קבוע שיעור הפחת אשר ניתן לדרוש כהוצאה בעד כלי רכב.
ביום 24 במאי 2010 פורסמו תקנות מס הכנסה (פחת) (תיקון), התש"ע-2010 (להלן: "התיקון לתקנות הפחת 2010") במסגרתן תוקנה תוספת ב, בפרט III לתקנות הפחת הקובעת מהו שיעור הפחת אשר ניתן לדרוש כהוצאה בעד כלי רכב.
במסגרת התיקון לתקנות הפחת 2010 שונו שיעורי הפחת אשר ניתן לדרוש כהוצאה בעד כלי רכב. כמו כן, נקבע כי שיעור הפחת ייקבע בהתאם לסוג הרכב הרלוונטי בתקנות התעבורה כפי שמופיע ברישיון הרכב.
יושם אל לב, כי תחולת התיקון לתקנות הפחת 2010 האמור לעיל תהא החל משנת המס 2009 בגין כלי רכב אשר נרשמו מיום 1 ביולי 2009 ואילך.
ביום 29 ביולי 2013 פורסמו תקנות מס הכנסה (פחת) (תיקון), התשע"ג-2013 (להלן: "התיקון לתקנות הפחת 2013") במסגרתן תוקנה תוספת ב, בפרט III לתקנות הפחת כך ששיעור הפחת על רכב מסוג M1 או N1 שצוין ברישיון הרכב שלו כרכב "השכרה/החכרה" יהיה 16% במקום 20%.
תחולת תיקון לתקנות הפחת 2013 נקבעה ליום 1 באוגוסט 2013, וזאת לגבי רכב שהחל לשמש לראשונה להחכרה באותו יום או לאחריו.
ביום 5 בספטמבר 2018 פורסמו תקנות מס הכנסה (פחת) (הוראת שעה), התשע"ח-2018 במסגרתן נקבעו כהוראת שעה, בין היתר, שיעורי פחת לכלי רכב חשמליים. יצוין, כי ביחס לשיעורי הפחת במסגרת הוראת השעה נקבעו שיעורי פחת שונים ביחס לכלי הרכב הרלוונטיים אשר ניתן ליישמם במשך תקופה שונה והכל כפי שיפורט בהמשך. לעניין הוראת שעה זו נקבע כי מי שזכאי לפחת בהתאם לדין אחר ובכלל זה על פי תקנות הפחת, זכאי לבחור את הדין החל עליו, ובלבד שלא יהא זכאי לפחת בשיעור העולה על 100%.