6.3.4 הוצאות ביגוד
ניכוי הוצאות שהוצאו בגין ביגוד אשר נועד לשמש לצורכי העסק ואשר עמדו בתנאי סעיף 17 לפקודה – מוגבל עד לתקרה של 80% מסך ההוצאה, אלא אם כן לא ניתן להשתמש בביגוד שלא לצורכי עבודה – אז תותרנה ההוצאות במלואן.
לעניין זה, "ביגוד" – בגדים, לרבות נעליים, שנועדו לשמש לצורכי עבודה ומתקיים בהם אחד מאלה:
- ניתן לזהות בהם, באופן בולט, השתייכות לעסקו של הנישום;
- על פי דין קיימת חובה ללבוש את הביגוד;
כמו כן, נקבעו הכללים הבאים לאופן ההכרה בהוצאה:
- הוצאות לרכישת ביגוד (כולל נעליים) שניתן לזהות בו, באופן בולט, השתייכות לעסקו של הנישום או שחלה חובה ללבשו על פי דין ואשר לא ניתן להשתמש בביגוד זה שלא לצורכי העסק – ההוצאה תותר במלואה. בין הוצאות אלה יכללו, בין השאר: סרבל טייסים, חלוק אחיות, גלימות עורך דין וכיו"ב.
- הוצאות לרכישת ביגוד כאמור אשר ניתן להשתמש בהם שלא לצורכי עבודה – יותרו בניכוי 80% בלבד מההוצאה. על פי חוזר מס הכנסה מס' 14/2000 במסגרת הוצאות אלו יכללו: חליפה ייצוגית להופעת עורכי דין, חליפת מדים ייצוגית גם אם סמל העסק מוטבע בה, וכיו"ב.
בחוזר מס הכנסה הובהר, כי ביגוד אשר ממומן על ידי המעביד עבור עובדו ואינו מהווה "ביגוד לצורכי העסק" (משמע, לא ניתן לזהות בו באופן בולט השתייכות לעסק, או לא קיימת חובה על פי דין ללבוש את הביגוד), ייחשב כטובת הנאה לעובד אשר את שוויה יש לזקוף להכנסת העובד ולגביה יחולו כל הכללים החלים לגבי משכורת.