6.12.3. ניכוי הוצאות משפטיות בגין הליך פלילי נגד מנהל חברה ובעל מניות בה

בע"מ 1013/09 דויטש רוברט נ' פקיד שומה תל אביב – יפו 4, נדונה השאלה, האם חברה שנשאה בהוצאות משפט פלילי שהתנהל נגד מנהל בחברה ו/או בעל מניות בה יותרו בניכוי לחברה.

לטענת המשיב (פקיד השומה), אין להתיר את ההוצאות הללו, מאחר וכתב האישום הוגש נגד בעל מניות בחברה ולא נגד החברה עצמה. אי לכך, אין מדובר בהוצאה בייצור הכנסה. עוד טען המשיב, כי מדובר בהוצאות לשמירת חירותו של המנהל באופן אישי, כי בהתחשב בחומרת העבירות אין להתיר את ההוצאות מטעמים של תקנת הציבור; וכי המערערים לא הוכיחו את ההוצאות, סכומן ובקשר לאיזה משפט הן הוצאו, בהתחשב בכך שבאותה תקופה דויטש היה מעורב בהליכים משפטיים נוספים.

מנגד, טענו המערערים, כי מטרת הגנתו המשפטית של דויטש הייתה לצורך שמירה על שמה הטוב של החברה ועל המוניטין שלה; כי לא היה כל חשש ממשי להטלת מאסר על דויטש; כי ניכוי ההוצאות הנדונות עומדת במבחן תקנת הציבור; וכי טענתו האחרונה של המשיב בקשר להוצאות, מהותן, סכומן והקשר הוצאתן מהווה הרחבת חזית אסורה מצד המשיב.

השופט אטדגי קבע כי החברה לא הייתה רשאית לנכות את ההוצאות בגין ייצוגו של דויטש. זאת מהטעם שמעשיו של דויטש, בגינם הוגש נגדו כתב אישום וזה נשפט בפלילים, לא היו קשורים כלל לחברה, ומרביתם בוצעו עוד לפני הקמתה. ואם כך הם פני הדברים, לא ניתן לקשור בין מעשיו של בעל המניות לחברה ולכן לא ניתן לקשור בין הוצאות משפטו של דויטש לפעילותה העסקית של החברה.

ביחס לטענת המערערת לפגיעה במוניטין שלה, קבע השופט אטדגי כי הפגיעה במוניטין החברה, אף אם קיימת היא מינורית ומתקיימת באופן אגבי, לעומת הפגיעה במוניטין האישי של דויטש. הערעור נדחה.

בערעור שהוגש לבית המשפט העליון  (ע"א 235/17), סוקר השופט גרוסקופף את הכללים להכרה בהוצאה כמותרת בניכוי. לדבריו, ייתכן כי הוצאות התדיינות משפטית, לרבות בהליך פלילי, עשויות להיות שלובות בייצור הכנסתו של הנישום באחד משני מצבים: (א) כאשר הפעילות נשוא ההתדיינות התרחשה במהלך הפעילות העסקית של הנישום, (ב) כאשר תכלית ההתדיינות היא שימור או השבחה של נכס השייך לנישום, גם אם הפעילות העסקית נשוא ההתדיינות התרחשה בעבר, שלא במסגרת הפעילות העסקית, הגם שכאשר התכלית היא השבחת נכס יש לבחון אם מדובר בהוצאה פירותית.

נקבע, כי ההוצאה האמורה לא נכללת במצב הראשון, שכן כפי שנאמר בפסק הדין בבית המשפט המחוזי, מעשיו של בעל המניות נעשו עוד לפני הקמת החברה. כמו כן, ההוצאה אינה נכללת גם בחלופה השנייה, שכן גם אם תתקבל טענת המערערים כי ניהול ההליך הפלילי נועד להגן על רשיון הסחר והמוניטין של המערער, כלל לא נטען שאלו שייכים לחברה.

השופט דוחה את ניסיון המערערים לכלול את ההוצאות הנחוצות לצורך מניעת פגיעה בעובד שעלולה לפגוע בחברה ככאלה השלובות בייצור הכנסתה.

לפיכך, נקבע כי במקרה זה, הוצאות ההתדיינות אינן שלובות בייצור הכנסת החברה ולכן לא ניתן להכיר בהן כהוצאה של החברה.

הערעור נדחה.

6.12.4. הוצאות עודפות והוצאות אש"ל לספורטאי חוץ – ע"מ 65109-02-19 הפועל ניר רמת השרון (ע"ר) נ' פקיד השומה כפר סבא

בפסק הדין שניתן ביום 24 באפריל 2022 בבית המשפט המחוזי לוד, דנו בעניין הפועל ניר רמת השרון (להלן: "המערערת"). המערערת הינה עמותה רשומה המפעילה קבוצת כדורגל ובמסגרת זו, מעסיקה ספורטאי חוץ. במחלוקת העניין עומדות שלוש סוגיות: חבות מס בשכר (הגיעו הצדדים לפשרה מוסכמת), תוספת מקדמות בשל הוצאות עודפות וניכוי מס במקור בגין הוצאות אש"ל לספורטאי חוץ.

לעניין המחלוקת בנושא המקדמות בשל הוצאות עודפות- המערערת סיווגה הוצאות תחת "הוצאות שונות" והוצאות נוספות תחת הכותרת "כיבודים אירועים ואירוח". תחת "שונות" נכללו תשלומים בגין הפצת כרטיסים, החזרי ביטחונות, צילומי וידיאו, הפרשה, מכירת כרטיסים והוצאות הקשורות לפרסום. לטענת המערערת "כיבודים אירועים ואירוח" הן לב פעילות קבוצת הכדורגל ותחת כותרת זו נכללו הוצאות של אירוח של מועדוני הכדורגל שבאים למשחקי הבית של המערערת, כיבוד לרוכשי כרטיסי יציע הכבוד, כיבוד לשחקני באימונים וכיבוד לשחקנים בסיום המשחק. פקיד השומה טען כי מדובר בהוצאות עודפות שעל המערערת ועל כן היה עליה לתאם לצורך מס ולשלם בגינן מקדמות בהתאם לסעיף 181ב לפקודת מס הכנסה. בנוסף המערערת התבקשה להראות אסמכתאות בנוגע להוצאות שהוזכרו לעיל, אך זו אינה שיתפה פעולה ואינה המציאה מסמכים כנדרש.

המחלוקת בנושא ניכוי הוצאות האש"ל לספורטאי חוץ- טענה המערערת כי בהתאם לתקנה 1(2) לתקנות מס הכנסה (ספורטאי חוץ), התשנ"ח-1998, אשר אינה קובעת כי תנאי להכרה בהוצאות אש"ל הוא המצאת מסמכים וקבלות, ובכך נבדלת מתקנה 1(1) לתקנות הכוללת דרישה שכזו כתנאי להכרה בהוצאות דמי שכירות. עוד בהקשר זה, הפנתה המערערת לתקנה 2 לתקנות לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות שהייה לתושבי חוץ), התשל"ט-1979, המקבילה לתקנה לתקנות ספורטאי חוץ ואשר גם בה ניתן למצוא את אותה הבחנה, כאשר לגבי הוצאות לינה ודמי שכירות קיימת דרישה להגשת מסמכים וקבלות, ואילו לגבי הוצאות בעד ארוחות לא קיימת דרישה כאמור. המערערת הפנתה לחוזר שפורסם על-ידי רשות המסים בקשר לתקנה 2 לתקנות תושבי חוץ (חוזר מ"ה 5/2001 מיום 8.5.2001) בו נכתב – "יותרו לניכוי רק ההוצאות המפורטות בתקנות שהן: לינה או דמי שכירות על פי מסמכים שאומתו להנחת דעתו של פ"ש, והוצאות שהוציא המומחה בשל ארוחות בשל כל יום שהיה בישראל (עד 250 ש"ח ליום נכון לינואר 2001). כבעבר לא נדרשים מסמכים לאימות ההוצאה בשל ארוחות …", ומכאן הסיקה המערערת כי בעניין תקנה 1(2) לתקנות ספורטאי חוץ לא קיימת דרישה מצד רשות המיסים להגיש קבלות כתנאי לניכוי ההוצאות וכי הניכוי ניתן באופן "אוטומטי". מאידך, פקיד השומה סבור כי מתקנה 1(2) לתקנות ספורטאי חוץ, עולה כי על שחקן החוץ להוציא בפועל את הסכום בעד ארוחות, כך שלא ניתן לנכות סכום זה מהכנסתו ללא הוצאה בפועל.

 

בית המשפט דחה את הערעור:

בעניין המקדמות בשל ההוצאות העודפות קבע בית המשפט כי אין הבדל בין המערערת לבין כל מלכ"ר אחר המעניק לפעיליו או לאורחיו דברי מאכל ומשקה לפני הפעילות או לאחריה. העובדה כי מדובר בפעילות ב"עצימות גופנית גבוהה" אינה כשלעצמה, נסיבה המצדיקה לשנות מהכלל הרגיל ולפיו מדובר בהוצאה במישור הפרטי שאינה מותרת בניכוי ולכן מהווה הוצאה עודפת.

בעניין המחלוקת בנושא ניכוי הוצאות האש"ל לספורטאי חוץ – התייחס השופט לחוזר 5/2001 וציין שבהמשכה של הפסקה שצוטטה על-ידי המערערת נאמר, כי "אך אם נוכח פ"ש כי המומחה לא הוציא אותן הוצאות, לא יתירן לניכוי".
עוד צוין על ידי השופט, כי לחוזר האמור קדמה הוראת ביצוע 32/88 אשר בה נקבע במפורש, כי "תשומת לב פקידי השומה מופנית לכך כי לפי התקנות ההוצאה המותרת היא הסכום שהעובד הוציא אותן בפועל ולא מדובר בסכום גלובלי הניתן לעובד בניכוי".
תנאי לניכוי הוצאות לינה ודמי שכירות הוא הצגת קבלות או מסמכים אחרים, ואם לא הוצגו קבלות, פקיד-השומה לא יתיר את ההוצאה. התקנות אינן קובעות סכום ניכוי מוחלט אלא סכום מקסימלי לניכוי ההוצאה. אם כך, אין זה אומר שאין צורך שההוצאה אכן הוצאה. עוד הוסיף השופט כי גם אם בערב, טעתה רשות המסים ונהגה אחרת אין להנציח טעות זו ואין בה כדי לכבול את ידה או להעיד על מדיניותה.

 

מס שכר וניכוי הוצאות בגין ארוחות לגבי ספורטאי חוץ –

ע"מ 4788-02-17 עמותת בני רמת גן נ' פקיד שומה גוש דן

בפסק הדין של בית המשפט המחוזי בת אביב, אשר נערך ביום 26 בדצמבר 2022, דנו בעניין עמותת בני רמת גן (להלן: "המערערת") אשר מסווגת כמלכ"ר ובמסגרת פעילותה מפעילה קבוצת כדורסל בליגה מקצוענית. שתי מחלוקות עמדו בין המערערת לפקיד שומה גוש דן – האחת בעניין היקף מס השכר שחייבת המערערת והשנייה נגעה בעניין תשלומי אש"ל אשר נהגה המערערת לשלם לספורטאי החוץ ששיחקו בקבוצה, ולנכות בחישוב הכנסתם החייבת את סכום ההוצאה המרבי המותר לפי תקנה 2(1) לתקנות מס הכנסה. הניכוי המרבי אותו עשתה המערערת אינו לווה בתיעוד או אסמכתאות כלשהן.

השופט דחה את הערעור והתייחס בנימוקיו לעניין הפועל ניר רמת השרון.