מדריך היערכות במסים

6.12.2 הוצאות עודפות במסגרת הסדר תשלום מבוסס מניות:

בע"מ 27431-08-11, סקיוריטי סופטוור וובסנס ישראל בע"מ נ' פקיד שומה כפר סבא, אלה היו העובדות:

המערערת סיפקה שירותי מו"פ לחברה האם שלה, על פי מודל ה-Cost Plus, בהתאם לעבודת מחירי העברה.

המערערת הקצתה לעובדיה אופציות למניות באמצעות נאמן במסלול רווח הון, כאמור בסעיף 102 לפקודה.

המסלול מוסדר בסעיף 102(ב)(2) לפקודה, כך שבעת ההקצאה, העובד לו הוקצתה התכנית, לא יחוייב במס, אלא בעת המימוש על ידו. מנגד, על פי סעיף 102(ד)(2) לפקודה, לחברה המעניקה (המערערת) לא תותר ההוצאה בניכוי לצורכי מס.

בשנת 2006, מסגרת הדיווח הכספי הרלוונטית למערערת השתנתה, כך שמאותה עת ואילך, ההוצאות המיוחסות לתכנית נמדדות בשיטת "השווי ההוגן" וערכן גבוה משמעותית מבעבר ("ההוצאות העיקריות"). כמו-כן, למערערת התהוו הוצאות נוספות בגין התכנית ("ההוצאות הנוספות").

החברה זוקפת הוצאות אלו כחלק מבסיס העלות לצורכי חישוב ההכנסה בה היא מכירה , על פי מודל ה-Cost Plus. המערערת סברה כי יש לאפשר לה

  • לנכות לצורכי מס את ההוצאות העיקריות המיוחסות לתכנית (בניגוד להסדר החקיקתי הספציפי). פרשנותה של המערערת כי סעיף 102(ד)(2), אוסר ניכוי ההוצאות העיקריות בעת המימוש, אך אין פירוש הדבר שלא ניתן לנכות הוצאות אלו בעת הקצאת התכנית כמו גם, לאפשר לה לנכות את
  • את ההוצאות הנוספות, כגון: הפרשה לחופשה, הפרשה להבראה, הפרשה לפיצויים ואחרות. מאידך, סבר המשיב כי אין מקום להתיר למערערת הוצאות אלה בניכוי. בית המשפט:

פרשנותה של המערערת אינה עולה בקנה אחד עם תכלית החוק. האיסור על ניכוי ההוצאה הינו מוחלט, וההבחנה אותה מבקשת המערערת לעשות (התרת ההוצאות העיקריות בניכוי במועד מוקדם יותר, מזה העולה מלשון ההוראה הרלוונטית), חותרת תחת התכלית שבבסיס ההסדר החקיקתי ופוגעת באיזון המעוגן בו.

אם נפרש את סעיף 102(ד)(2) לפקודה, כטענת המערערת, כסעיף האוסר על ניכוי ההוצאה אך ורק במועד המימוש, אך אינו מונע את ניכוי ההוצאה במועד ההקצאה, יהיה בכך כדי לפגוע באיזון האמור.

העובדה שמדובר בהוצאות הנכללות בבסיס העלות במסגרת הסכם Cost Plus, אין בה כדי להצדיק ניכוין, מקום בו המחוקק אסר זאת במפורש. אף השינוי בכללי החשבונאות אינו מצדיק היעתרות בית המשפט לטענה כאמור.

ההוצאות הנוספות אינן מותרות על פי הסעיפים הרלוונטיים בפקודה, היינו סעיפים 17, 32, 31 ו-18 לפקודה.

לאור האמור לעיל, אין כל הצדקה להפלות בין המערערת ובין כל חברה אחרת, אך ורק משום שההוצאות העיקריות וההוצאות הנוספות נכללות בבסיס העלות, כחלק ממודל Cost Plus, והמערערת לעניין זה אינה שונה מכל חברה אחרת שהוציאה הוצאות בייצור הכנסה שאינן מותרות בניכוי מחמת הוראה ספציפית הקבועה בדין.