6.12.1 אי התרה בניכוי של הוצאות ששולמו לעבריין כ-"דמי סחיטה"
בע"מ 1538-02-12, המבורג חברה למסחר בינלאומי בע"מ נ' פקיד שומה רחובות נקבע על-ידי בית המשפט כי הוצאות שיצאו כתשלום לעבריין, שסחט את בעל המניות במערערת, לא יותרו בניכוי.
באותו מקרה נסחט בעל השליטה במערערת על ידי העובד היחיד בחברה, לו קשר משפחתי עם בעל השליטה. בעל השליטה שילם את הכספים מחשבונה של החברה, ככל הנראה מפאת חוסר יכולת כלכלית לשלם הסכומים מכספו האישי.
המערערת הגישה דו"ח מתוקן לגבי שנת המס הרלוונטית (2006), בו ביקשה להכיר לה בתשלומים אלו כהפסד, חלף משיכות של בעל השליטה. כמו כן, תשלומים דומים ששולמו בשנת 2007, הוצגו במסגרת הדו"ח כהפסדים, חלף כמשיכות של בעל השליטה.
פקיד השומה סירב להכיר בסכומים אלו כהוצאות במובנו של סעיף 17 לפקודה.
בית המשפט קיבל את עמדת פקיד השומה וזאת משלושה טעמים:
- כספי הסחיטה שולמו לעבריין על-ידי הבעלים של המערערת כדי להגן עליו ועל משפחתו, כך שלא היה מדובר במטרה עסקית אלא אישית, מה גם שמלכתחילה תשלום דמי הסחיטה מחשבון המערערת ולא מחשבונו האישי של הבעלים נבע מכך שלא היו לו כספים פנויים.
- המערערת לא הציגה כל מסמך המעיד על כך שההוצאות אכן הוצאו לשם ייצור הכנסתה.
- סחיטת הכספים מבעל השליטה במערערת לא פגעה בהכנסות המערערת ולא הוכחה טענת המערערת, כי כספי הסחיטה הוצאו כהוצאה הכרחית להמשך ייצור הכנסתה כנדרש בסעיף 17 רישא לפקודה.
יוער, כי פקיד השומה טען כי התרת הוצאות אלו ("דמי סחיטה"), נוגדת את תקנת הציבור. עם זאת, בית המשפט לא נדרש לדיון בטענה זו מכיוון שנטענה על ידי פקיד השומה ב"שפה רפה", לדברי בית המשפט ולמען הזהירות בלבד.
בבית המשפט העליון, המערערת משכה את הערעור שהוגש על ידה, בהמלצת בית המשפט. פקיד השומה הצהיר בפני בית המשפט העליון, כי היה וייקבע במסגרת הערעור שהגיש בעל המניות על השומה שהוצאה לו, אז יש לסווג את הכנסת בעל המניות (הכספים ששולמו כ"דמי סחיטה") כמשכורת. אז, תותר ההוצאה נשוא הערעור דנן למערערת כהוצאה בהתאם לדין.