5.25 ניכוי הוצאות פרסום – פס"ד יעקבי בע"מ
בעמ"ה 1207/00 יעקבי יעקב ובניו בע"מ נ' פ"ש ת"א 3, ביקשה חברת יעקבי בע"מ (להלן: "המערערת") להתיר בניכוי הוצאות בגין סרטוני פרסומת אשר הוצאו בשנת 1997. לטענת פקיד השומה, על פי עיקרון ההקבלה בין הכנסות להוצאות, אין מקום להתיר את כל ההוצאה בשנת 1997, אלא יש לפרוס את ההוצאה על פני שנות המס בהן תופק הכנסה מהמוצרים המפורסמים, כאשר על פי בדיקתו מדובר ב-3 שנות מס.
ביהמ"ש המחוזי קבע כי צדק פקיד השומה בקובעו כי הוצאות פרסום, ככל הוצאה אחרת, מותרות בניכוי שוטף, כל עוד נופלות הן לגדרן של הוצאות שיצאו כולן בייצור הכנסתו של הנישום בשנת המס ולשם כך בלבד (סעיף 17 רישא, וסעיף 32(1) ו-(3) לפקודה).
מן האמור עולה, כי לא יותרו הוצאות פרסום, שאינן כרוכות בייצור הכנסתו של הנישום, וכי במצב בו מכילות הן רכיב השקעה, המעניק לעסק יתרונות בשנים מעבר לשנת המס, דינן פריסה על פני מספר שנות מס.
משכך, השאלה שנדרשת לדיון היא, האם להתיר את כל ההוצאות בגין סרטוני הפרסומת בשנה בה הוצאו, או שמא יש לפרוס אותן על פני התקופה העתידית בה צופים כי ההוצאות יניבו הכנסות.
לאחר ניתוח הסוגיה הגיע בית המשפט למסקנה כי טעה פקיד השומה בקביעתו הנחרצת, לפיה, השפעת הפרסום שהובילה המערערת בשנת 1997, נמשכה על פני 3 שנים. בית המשפט קבע כי כאשר מדובר בחברה ותיקה שכבר צברה מוניטין וקהל לקוחות למוצריה, זמן רב בטרם הפרסום, לא היה בפרסום, אלא, כדי לחזק אותו מוניטין קיים.
בארה"ב המצב המשפטי הוא שטענה בדבר יתרונות עתידיים של הוצאות פרסום בהווה, אינה מחייבת מסקנה בדבר היוון ההוצאות (ופריסתם במשך השנים), כל עוד מבוססת הטענה רק על הנחות והשערות, הגיוניות ככל שתהיינה; כך שניתן להתיר הוצאות אלה בניכוי שוטף.
באנגליה נקבע, כי גם אם נכסים בלתי מוחשיים כגון שם מותג או מוניטין אכן נוצרים בעקבות הפרסום, הרי שקיומם ארעי ואין בו די על מנת להביא להיוון הוצאות הפרסום.
בענייננו מדובר בהוצאה אינצידנטלית הקשורה במהלך עסקיה של המערערת ושימשה לה בייצור הכנסתה בשנה שבערעור ולכן הותרה לה בניכוי, על ידי בית המשפט, בשנה שבה הוצאה במלואה.