5.13 הוצאות הנפקת אופציות בחברה תעשייתית ודרישה להתרת ניכוי הוצאות מימון רעיוניות – פס"ד צינומנטל
בעמ"ה 1059/98, צינומנטל נ' פשמ"ג נדונו שתי סוגיות מרכזיות:
הסוגיה הראשונה – ניכוי הוצאות הנפקה בגין אופציות
- צינומנטל (להלן: "המערערת") החליטה להנפיק לציבור חבילת ניירות ערך הכוללת מניות וכתבי אופציה. המערערת ניכתה את הוצאות ההנפקה מהכנסתה, בהיותה "חברה תעשייתית" הרשאית לנכות הוצאות הנפקה בגין הנפקת מניות, בשלושה שיעורים שנתיים שווים, בהתאם לסעיף 5ב לחוק עידוד התעשיה (מסים).
- במהלך הדיון, ביקשה המערערת לתקן את עמדתה ולהכיר בהוצאות ההנפקה כהוצאה פירותית רגילה, מכח סעיף 17 לפקודה, משום שבדרך זו יכלה לתבוע ניכוי שוטף של מלוא הוצאותיה בהנפקה.
- לטענת פקיד שומה, הוצאות הנפקה אינן מותרות בניכוי כלל משום שהינן הוצאות הוניות. באשר לסעיף 5ב לחוק עידוד התעשיה, נטען כי הסעיף התיר ניכוי הוצאות הנפקה בגין הנפקת מניות, ולא כלל התייחסות מפורשת לאופציות ולפיכך יש לפצל את הוצאות ההנפקה בין שני רכיבי החבילה ולהתיר בניכוי את החלק המתייחס למניות בלבד.
הסוגיה השניה – ניכוי הוצאות מימון רעיוניות
- המערערת טענה, כי לאחר שחויבו מנהליה ובעלי מניותיה במס בגין ריבית רעיונית, יש להתיר לה לנכות הוצאות מימון רעיוניות בגין אשראי ספקים שניתן ללקוחות החברה, שלא נשא כל הכנסות מימון.
- לטענת פקיד שומה, אין בסיס להתרת הוצאות מימון רעיוניות אלה.
בית המשפט פסק בעניין הוצאות ההנפקה:
נקבע כי הוצאות הנפקה לא יותרו בניכוי על פי סעיף 17 לפקודה, שכן הנפקה נועדה ליצור מקור הוני, שאמור לשנות את מבנה ההון של החברה, ודבר זה מוציא את המקרה מגדר הוצאה פירותית המותרת בניכוי. עם זאת, אפשר שהוצאות מימון תותרנה בניכוי כאשר המבנה ההוני שנוצר בעקבות ההנפקה חדל מלהתקיים אם בעקבות פירוק ואם בעקבות שינוי אחר המאיין את מבנה ההון.
בית המשפט פסק כי ההוצאה תותר על פי סעיף 5ב לחוק עידוד התעשיה (מסים), שכן גם אם לשון החוק נוקטת במונח "מניות", יש לבחון את תכלית החקיקה ולראות במניה ובאופציה כניירות ערך בעלות מאפיינים משותפים הן מבחינה חשבונאית והן מבחינת המהות ולפיכך הסעיף, המתיר בניכוי הוצאות הנפקת מניות על פני שלוש שנים, יחול גם על הנפקת אופציות. כמו כן, הוסיף בית המשפט וקבע כי חוק עידוד התעשיה נחקק בשנות ה- 70, בהן שוק ההון לא היה מפותח כפי שהוא היום, ולכן סביר כי ההטבה שניתנה בו לעידוד התעשיה כוללת את כל ניירות הערך ולא רק מניות.
בעניין הריבית הרעיונית:
בית המשפט קבע כי ראוי להתייחס לשלושה מרכיבים המגולמים בריבית: פיצוי על התשואה בהשקעה אלטרנטיבית, פיצוי בגין שחיקה בכוח הקנייה עד מועד קבלת התשלום, ופיצוי בגין הסיכון הגלום במועד התשלום.
בית המשפט קבע כי יש להבחין בין הוצאה רעיונית לבין הפסד כלכלי הנובע מדיווחה של המערערת על בסיס צבירה, שבו כל הוצאה הנרשמת בספרים עלולה לספוג הפסד כלכלי בגין הפרשי עיתוי בין רישום ההכנסה או ההוצאה לבין התשלום בפועל.
יתרה מזאת, במצב בו רשומים "חייבים" במאזן, ואלה הם לקוחות שלא ישלמו דבר בגין עיכוב בתשלום, הרי שלעניין זה נועד חוק התיאומים שבו מנגנון פנימי לפיצוי בגין עיכוב בתשלומים.
השופט ציין כי תורת החשבונאות לא מכירה בהוצאות מימון רעיוניות, כאשר אלו אינן מהותיות ובנוסף, אי התרת הוצאות מימון רעיוניות עולה בקנה אחד עם אי חיובו במס של מלאי שערכו עלה.