24.4.21 חישוב דמי ביטוח של עצמאי שהוא גם שכיר
מי שהוא עובד שכיר במקום עבודה אחד והוא גם עובד עצמאי (או שיש לו הכנסות פסיביות החייבות בדמי ביטוח), חישוב דמי הביטוח עד התקרה מבוצע בהפרשי השומה בתיק העצמאי שלו בביטוח הלאומי. אם נעשתה טעות במשכורת, אזי יש לפנות למוסד לביטוח לאומי כמקובל.
הגשת תביעה לדמי פגיעה בעבודה על ידי המעסיק
בדרך כלל העובד מגיש תביעה לדמי פגיעה בעבודה והמעסיק משלים את הפרטים בחלקו בטופס התביעה.
חוק הביטוח הלאומי והתקנות מאפשרים למעסיק, בתנאים מסוימים ובאישור מראש של המוסד לביטוח לאומי, להגיש את התביעה במקום העובד, או לשלם תמורת דמי פגיעה, כמפורט להלן:
- תקנה 22 תקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954 – התקנה מאפשרת למעסיק (שחתם על הסכם עם המוסד לביטוח לאומי) להגיש את התביעה למוסד לביטוח לאומי ולשלם בשם המוסד לביטוח לאומי את דמי הפגיעה לעובד שנפגע בעבודה אצל אותו המעסיק, במועד תשלום המשכורת. אפשר לבחור את סוגי העובדים שכלולים בתקנה 22 ויש לציין אותם בעת החתימה על ההסכם.
המוסד לביטוח לאומי משלם למעסיק עמלה בשיעור 2.5% מדמי הפגיעה (לא כולל את 12 הימים הראשונים).
העובד ממלא את חלקו בטופס וחותם עליו. המעסיק משלים את חלקו בטופס ומגיש את הטופס למוסד לביטוח לאומי על פי ההסדר (לסניף שקרוב למקום מגורי העובד).
המעסיק משלם לעובד שכר רגיל/דמי מחלה לפחות בסכום דמי הפגיעה שמגיע לעובד מהמוסד לביטוח לאומי עד סיום הטיפול בתביעה במוסד לביטוח לאומי. כשהתביעה תאושר המעסיק יקבל בחזרה את סכום דמי הפגיעה ששילם (החל מהיום ה-13) בתוספת העמלה.
על פי הפרסום של המוסד לביטוח לאומי, יכול להצטרף להסדר לפי תקנה 22 מעסיק שמעסיק 100 עובדים או יותר. המעסיק ממלא טופס בקשה להצטרפות וכתב התחייבות (שהוא החוזה המשפטי בין המעסיק למוסד לביטוח לאומי). המעסיק מקבל גם איגרת בנושא ביטוח נפגעי עבודה שכולל בין היתר דגשים במילוי טופס התביעה.
- תמורת דמי פגיעה ודמי ביטוח מופחתים – סעיפים 95 ו-343 לחוק הביטוח הלאומי – כאשר מתמלאים שני תנאים המפורטים בסעיף 343 לחוק הביטוח הלאומי, המעסיק משלם לעובדים משכורת רגילה בזמן תקופת דמי הפגיעה, שלא תפחת מדמי הפגיעה (תמורת דמי פגיעה) ובתמורה לכך הוא מקבל הנחה בתשלום דמי ביטוח לאומי לענף פגיעה בעבודה שהוא משלם בעבור כל העובדים.
העובד מגיש את התביעה לדמי הפגיעה בעבודה לצורך הכרה בפגיעה ואינו מקבל תשלום מהמוסד לביטוח לאומי.
התנאים הם:
- המעסיק מעסיק לפחות 500 עובדים.
- המעסיק חייב מתוקף חוק, הסכם קיבוצי או חוזה עבודה, לשלם לעובדים שכר בעד הזמן שבעדו משתלמים דמי פגיעה בעבודה וסך כל השכר אינו קטן מדמי הפגיעה.
דמי פגיעה בעבודה
דמי פגיעה בעבודה היא גמלה יומית המשולמת לנפגע שאיבד את כושרו לעבוד בשל הפגיעה בעבודה, כפיצוי על הפסד ההכנסה לתקופה שבה אינו מסוגל לעבוד ולא עסק בכל עבודה. ניתן לקבל דמי פגיעה חלקיים למי שחזר לעבוד באופן חלקי.
דמי הפגיעה משולמים לתקופה שלא תעלה על 91 יום על סמך תעודות אי כושר לנפגע בעבודה שנתן רופא קופת חולים.
שכר יום הפגיעה משולם על ידי המעסיק.
כאשר תקופת אי הכושר פחותה מ-12 ימים – לא משולמים דמי פגיעה בעבור היומיים הראשונים.
העובד מקבל את כל דמי הפגיעה מהמוסד לביטוח לאומי והמעסיק מקבל מדי רבעון דרישה להחזיר את 12 הימים הראשונים שבעדם זכאי הנפגע לדמי פגיעה, כאילו היו דמי ביטוח. המעסיק אינו רשאי לנכות את הימים האלה ממשכורתו של העובד או מצבירת ימי המחלה שיש לעובד.
מעסיק המשלם דמי פגיעה לפי תקנה 22, משלם לעובד את כל דמי הפגיעה ומקבל בחזרה את דמי הפגיעה בניכוי 12 ימים ראשונים.
הבסיס לגמלה נקבע בהתאם להכנסות הנפגע ברבע השנה שקדם לפגיעה עד לסכום מרבי הקבוע בחוק (שכר ברבעון שקדם לפגיעה ו/או הכנסה של עובד עצמאי ברבעון שקדם לפגיעה, עד לסכום המרבי). החישוב נעשה לפי בסיס של 75% מממוצע השכר ה"רבע שנתי" כאמור.
דמי פגיעה מרביים בשנת 2019 הם 1,111 ש"ח ליום. מדמי הפגיעה מנוכים מס הכנסה, דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות (לנכה עבודה המקבל קצבה בשיעור 100% לצמיתות יש הנחה בתשלום דמי הביטוח הלאומי).
נפגע שחישוב הבסיס לתשלום הגמלה אינו משקף נאמנה את שכרו ברבע השנה כמפורט לעיל זכאי למנגנוני חישוב מיוחדים לתיקון המעוות.
דמי פגיעה ליום הם:
|
שכר רבע שנתי (1) x 75% |
|
90 |
(1) שכר ברבעון שקדם לפגיעה ו/או הכנסה של עובד עצמאי ברבעון שקדם לפגיעה, עד לסכום המרבי.
תשלום שכר בזמן קבלת דמי פגיעה, דמי לידה או שיקום מקצועי
החל משנת 2008 בוטל הפטור מדמי הביטוח הלאומי למבוטח שמקבל שכר בתקופה שבעדה הוא מקבל דמי לידה, או דמי פגיעה, או תשלומים בקשר לשיקום מקצועי. כלומר, שכר (לרבות הטבת שכר) המתקבל בתקופה זו חייב בדמי ביטוח, כמקובל.
המעסיק מנכה דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות מהעובד ומעביר למוסד לביטוח לאומי גם את חלקו בדמי הביטוח הלאומי (אם הוא מעסיק עיקרי, אזי הוא מנכה מהעובד גם דמי ביטוח מופחתים). את הדיווח ואת התשלום יש לבצע בטופס 102.
תקנה 22 – מעסיק המורשה לשלם דמי פגיעה לעובדיו על פי תקנה 22 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד-1954, נוהג כדלקמן:
החל ממשכורת חודש מארס 2008 המעסיק משלם שכר רגיל לעובד בתקופת דמי הפגיעה (שלא יפחת מדמי הפגיעה), מנכה דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות ממלוא שכרו של העובד, ומשלם את חלקו בדמי הביטוח הלאומי (חלק המעסיק) על כל השכר. דמי הביטוח הלאומי ודמי ביטוח הבריאות אינם מנוכים מדמי הפגיעה שהמוסד לביטוח לאומי מחזיר למעסיק.
החזר דמי ביטוח למעסיקים הכלולים בתקנה 22
בבדיקות שערך המוסד לביטוח לאומי התברר כי מעסיקים מורשים לפי תקנה 22 לתקנות הביטוח הלאומי שילמו בעבר דמי ביטוח לאומי וניכו מהעובדים דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות, בתקופה שבה הם שילמו את דמי הפגיעה לעובד על פי התקנה האמורה. המעסיקים לא פנו למוסד לביטוח לאומי לבקש החזר דמי ביטוח בעבורם ובעבור העובדים.
במשך השנים החוקים השתנו וביצוע ההחזר הפך לפעולה מורכבת ולכן פיתח המוסד לביטוח לאומי מערכת אוטומטית שמבצעת את ההחזר באופן המיטבי החל משנת 1997, בהעברה ישירה לחשבונות הבנק של המעסיקים שפנו ומלאו את השאלון ושל עובדיהם, תוך כדי חלוקה בין יתרות הזכות שמגיעות לעובדים ולמעסיקים.
חוזר בנושא מפורסם באתר הביטוח הלאומי באינטרנט.
פגיעה בעבודה בעת אירוע שמארגן המעסיק לעובדים
תאונת עבודה, היא תאונה המתרחשת תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו של העובד ואצל מעבידו או מטעמו. הסעיף הוחל גם על תאונות המתרחשות במסגרת פעילות נלווית לעבודה, לרבות אירועי ספורט ונופש.
כאשר מעסיק מארגן לעובדים אירוע גיבוש, השתלמות, ספורט, או אפילו נופש בחו"ל שאינו מוכר למעסיק כהוצאה לצורכי מס ואפילו אירוע בהשתתפות בני זוג (להלן: האירוע), ייתכן שעובד שנפגע בתאונה במהלך אירוע הנופש (להלן: התאונה) יהיה זכאי להכרה כנפגע בעבודה במוסד לביטוח לאומי.
על פי הלכות בית הדין הארצי, לצורך הכרה בפגיעה בעבודה באירוע תאונתי שנגרם במסגרת פעילות נלווית לעבודה (האירוע) צריך שיתקיימו שני תנאים מצטברים:
- העניין שיש למעסיק בקיומו של האירוע, החשיבות שהמעסיק מייחס לאירוע ותרומתו של האירוע לחיי העבודה במפעל. המוסד לביטוח לאומי בוחן את מעורבות המעסיק בייזום האירוע, באחריות לאירוע, במימון האירוע, בארגון האירוע וכדומה (להלן: האירוע המוכר).
- בחינת הקשר, או הזיקה, שבין הפעילות שבמהלכה נפגע העובד בתאונה, לבין האירוע, על רקע הפעילויות שהוצעו לעובדים במסגרת האירוע המוכר. הפעילות יכולה להיות קבוצתית, אינדיבידואלית, או משפחתית, כל עוד היא חלק אינטגראלי מתוכנית הפעילויות של האירוע המוכר.
גם אם התנאי הראשון מתקיים, אך העובד פורש מן הכלל "ועושה תכנית לעצמו", או כאשר ניתק הקשר, או נותקה הזיקה, בין הפעילות שבה היה העובד מעורב בעת התאונה לבין האירוע המוכר, הפגיעה אינה מוכרת כתאונה בעבודה.
בית הדין הארצי לעבודה (עב"ל 121-09-18) דחה ביום 29 באפריל 2019 את ערעורו של אברהם מרעי שביקש להכיר בפגיעה שאירעה לו תוך כדי טיול טרקטורונים במהלך נופש משרדי בחו"ל, כפגיעה בעבודה.
בית הדין הארצי קבע שאין חולק שהמבוטח עמד בתנאי הראשון הנדרש לקיומה של פעילות נלווית כי המעסיק בחר לממן באופן מלא את פעילויות העובדים במהלך לוח הזמנים שנקבע מראש, ואף תכנן את מרבית סדר היום של העובדים. עם זאת קבע בית הדין כי בחינת הנופש כולו כפעילות נלווית לעבודה, אין משמעה כי כל תאונה שאירעה במהלכו תיחשב כתאונת עבודה.
הבהרה לעניין התחשבנות בין העובד למעסיק בתגמולי מילואים
ביום 2 במרץ 2011 פורסם ברשומות תיקון מספר 127 לחוק הביטוח הלאומי המחייב את המעסיק בפעולות כדלקמן:
- בחודש השירות במילואים המעסיק ישלם לעובד את השכר שהיה משלם לו אילולא שירת במילואים והוסיף לעבוד. תשלום זה נחשב למקדמה על חשבון התגמול המגיע לעובד.
- המעסיק יתבע את התגמול מהמוסד לביטוח לאומי.
- המעסיק יעביר לעובד את יתרת התגמול לכל המאוחר במשכורת החודש שבו קיבל את התגמול מהביטוח הלאומי. כלומר, המעסיק יעביר לעובד את ההפרש שבין התגמול שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי (סעיף 2 לעיל) ובין התשלום ששילם לעובד בחודש שבו שירת במילואים (בסעיף 1 לעיל) במגבלות מסויימות:
א. אם העובד עבד במהלך השירות, אזי שכר זה לא יובא בחשבון בחישוב יתרת התגמול.
ב. כל סכום שהעובד היה מקבל גם אם נעדר מעבודתו (בהתאם להסכמי העבודה התקפים באותו מקום עבודה), לא יובא בחשבון בחישוב יתרת התגמול.
תשלום התגמול החל מאוגוסט 2008 בעבור שירות רצוף של עד 6 ימים, או שאירית של מספר ימי השירות הרצופים בניכוי כפולות של 7 הוא:
- בגין עד חמישה ימי שירות רצופים משולם התגמול בתוספת 40%.
- ככל שהיו בחישוב שישה ימים: משולם התגמול בתוספת יום אחד.
להלן הבהרה מאת המחלקה המשפטית של המוסד לביטוח לאומי שהתקבלה ביום 6.10.2019:
"בחוק הביטוח הלאומי אין הוראה מפורשת כיצד לחשב את יתרת התגמול ועל כן משמדובר לדידו של המוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד) ביחסים שבין המעסיק לעובד והדבר תלוי, בין היתר, בדיני העבודה (חוקי המגן) החלים על יחסי העבודה (לרבות הסכמים קיבוציים ואישיים), אין הוא מנחה את המעסיקים כיצד לחשב את יתרת התגמול.
עם זאת, נסב תשומת לבכם לכך שההחלטה בדבר מספר הימים בהם יש לחלק את השכר החודשי, צריכה להלום את ההחלטה בדבר מספר הימים המנוכה מהעובד בגין שירות המילואים; כלומר – אם למשל יצא העובד לשירות מילואים רציף של שבוע, במקום עבודה הנוהג לחשב את שווי הימים לפי חלוקה ב-22 (למעט שישי-שבת) הרי שבחישוב השכר החודשי, על פניו, יהא על המעסיק לנכות 5 ימים בלבד (ולא 7).
מכל מקום, כל החלטה של המעסיק בעניין זה עשויה להיות עילה של המעסיק לבירור משפטי בבית הדין לעבודה (כשברור שהמוסד אינו צד לו)."