24.17 תביעה לגמלאות באיחור
התקופה המרבית שבעדה ניתן לשלם גמלה, תוספת לגמלה והפרש גמלה המשתלמות בעד תקופה, בתביעה שמוגשת באיחור למוסד לביטוח לאומי (למעט מקרים שלגביהם יש אפשרות לשיקול דעת של הפקיד, בעיקר בעת טעות של המוסד לביטוח לאומי), היא 12 חודשים ממועד העילה (או 18 חודשים בתביעה למענק). במהלך תקופה זו הגמלה משולמת כאשר היא צמודה.
יש גמלאות שבהן תקופת השיהוי שונה, ובדרך כלל היא נמוכה מ-12 החודשים האמורים. לדוגמה: דמי תאונה. תגמולי מילואים ניתן לתבוע מחודש ינואר 1992 ואילך.
בינואר 2012 פורסם תיקון לחוק הביטוח הלאומי המאריך את תקופת השיהוי של תביעה לקצבת אזרח ותיק המוגשת באיחור ל-48 חודשים, שמתוכם 12 חודשים לכל היותר בגיל פרישה המותנה בהכנסות, והיתר בגיל הזכאות. תחולת החוק על כל תביעה שהוגשה עד 48 חודשים לפני חודש פברואר 2012 (המוסד לביטוח לאומי הרחיב לאחרונה את תקופת השיהוי גם לקצבת שאירים בתנאים מסוימים).
לאור האמור לעיל, מומלץ למצות את הזכויות במוסד לביטוח לאומי תכוף ככל שאפשר למועד העילה לתביעה לגמלה, ולא להמתין בהגשת התביעה מעבר למועד הקבוע בחוק.
בית הדין הארצי לעבודה דחה ביום 7.8.2012 (עב"ל 57861-01-11) את תביעתה של אסתר לוזון לקבל קצבת שאירים רטרואקטיבית משנת 1997 (לטענתה, היא לא ידעה שצריך להגיש בקשה). בית הדין מדגיש כי היה עליה לברר את זכאותה במהלך השנים ומשבחרה שלא לברר – לא קמה לה זכאות מעבר למה שמקנה הדין.
בית הדין האזורי דחה ביום 14.12.2016 (ב"ל 48604-07-15) את תביעתו של יניב קורן לדמי אבטלה בשל שיהוי בהגשת התביעה. המבוטח ניהל במשך כשנתיים תביעה נגד המעסיק להוכחת פיטורין בשל הרעת תנאים והגיש את התביעה לדמי אבטלה רק לאחר שקיבל את הפסיקה. הביטוח הלאומי הדגיש כי כאשר חסרים מסמכים הקשורים במעסיק, על המבוטח להגיש את התביעה והביטוח הלאומי יבחן את עמדת המעסיק וימתין עד לפסיקה.
בית הדין האזורי קיבל ביום 11.12.2017 את תביעתה של זיוה שגיא (ב"ל 18113-11-14) לתשלום תוספת ותק לקצבת אזרח ותיק ל-19 שנים רטרואקטיבית. נקבע בבית הדין כי כל המידע היה מצוי במוסד לביטוח לאומי ולכן מדובר במחדלי המוסד שגרמו לאי קבלת הקצבה במלואה משנת 1998 ואילך. לכן, הוראות סעיף 296(ב) לחוק הביטוח הלאומי אינן חלות – כי התביעה לא הוגשה באיחור.