תקנה 2(א) לתקנות קובעת כדלקמן:
"לצורך קביעה האם עסקה בין-לאומית שנעשתה היא עסקה בתנאי שוק, יערך חקר תנאי שוק שבו תושווה עסקה בין-לאומית לעסקאות דומות של הצד הנבדק לפי אחת השיטות המפורטות להלן".
בהתאם לקבוע בתקנה 2(א) לתקנות, יש לבצע סדרת פעולות כדלקמן (פירוט נרחב לכל אחת מן הפעולות המנויות להלן יינתן בהמשך):
1. איתור וזיהויי "עסקה דומה".
2. איתור וזיהויי צד נבדק.
3. בחירת השיטה המהימנה ביותר לנסיבות העסקה ועריכת השוואה בין העסקה הבינלאומית לבין עסקה הדומה שנבחרה, לפי אחת מהשיטת המפורטות להלן, ובהתאם להיררכיה ביניהן:
א. שימוש בשיטת השוואת מחיר (Comparable Uncontrolled Price – CUP). במידה ולא ניתן להפעיל שיטה זו:
ב. שימוש בשיטה המשווה את שיעור הרווחיות בין העסקה הבין-לאומית לבין העסקה הדומה (לדוגמא:Comparable Profits Method/ Transactional Net Margin Method; Cost Plus Method; Resale Price Method);
ג. שימוש בשיטה המשווה בין העסקה הבין-לאומית לבין העסקה הדומה, על פי החלוקה הנהוגה של הרווח או ההפסד בין צדדים לפעילות משותפת, בהתחשב בתרומתו של כל צד לעסקה, לרבות חשיפתו לסיכונים וזכויותיו בנכסים הקשורים לעסקה (Profit Split Method);
ד. שימוש בשיטה אחרת המתאימה בנסיבות העניין.
4. בחינת התוצאות.
5. מסקנות.