20.1.2 פרשנות המונח מטרה ציבורית – פס"ד בעמותה לויפאסנה בישראל (בג"צ 10893/08 העמותה לויפאסנה בישראל נ' שר האוצר)
ביום 23 באוגוסט 2012, ניתן פסק דין בבית המשפט העליון, אשר דחה עתירתה של העמותה לויפאסנה בישראל (להלן – "העמותה"), לפי עתירה זו, על שר האוצר (להלן – "המשיב"), להכיר בעמותה כ"מוסד ציבורי" לצורך סעיף 46(א) לפקודה, הכרה אשר תאפשר לתורמים לעמותה, לקבל זיכוי ממס הכנסה בגין התרומות.
בסעיף 46(א) לפקודה, ישנה הפניה לסעיף 9(2) לפקודה, שם מוגדרת "מטרה ציבורית" כמטרה שעניינה דת, תרבות, חינוך, עידוד ההתיישבות, מדע, בריאות, סעד או ספורט וכן כל מטרה אחרת שקבע שר האוצר.
העמותה טענה, כי עצם העובדה שהיא עונה להגדרת מוסד ציבורי לפי סעיף 9(2) לפקודה במשך מספר שנים, מחייבת כי יש להכיר בה גם כמוסד ציבורי לצורך סעיף 46(א) לפקודה, זאת לפי ההגדרות הקיימות בסעיף 9(2) לפקודה, וכי מטרותיה הציבוריות עונות להגדרות של חינוך, סעד ותרבות.
בית המשפט העליון, דחה את העתירה וקבע כי קיים הבדל בין יישום ההגדרות שבסעיף 9(2) לפקודה, בהקשר של מישור מס הכנסה, לבין יישומן בהקשר של מישור התרומות, אשר מתבטא בדרישות הנוספות הכלולות בסעיף 46(א) לפקודה, לפיהן:
- שר האוצר טען כי הכרה בגוף כ"מוסד ציבורי" לצורך סעיף 9(2) לפקודה מהווה תנאי הכרחי לעניין הכרה כזו לצורך סעיף 46(א) לפקודה, אך איננה תנאי מספיק. כלומר, סעיף 46(א) לפקודה הולך צעד נוסף לעומת סעיף 9(2) לפקודה, שמטרתו סבסוד פעילות המוסד. צעד נוסף זה משמעו הטיית העדפות הציבור בהקצאת משאבי המדינה, באמצעות מנגנון התרומות. לצורך התערבות זו בהעדפות הציבור, נדרשת הצדקה מהותית, שמתבטאת, בפער בהיקף הגדרות "מוסד ציבורי" לצורך מישור מס הכנסה, לעומת היקף ההגדרות לצורך מישור התרומות. פער זה מקבל ביטוי מוסדי בדרישות המחמירות שבסעיף 46(א) לפקודה, לפיהן האישור צריך להינתן באופן פוזיטיבי על ידי שר האוצר ונדרש אישור של ועדת הכספים של הכנסת להחלטה. להבדיל מיישום ההגדרות במישור מס הכנסה המבוסס על שומה עצמית וכפוף לבקרה מדגמית בלבד.
- שר האוצר משתמש בסמכותו, במסגרת שיקול הדעת המוקנה לו, בסיפא של סעיף 9(2) לפקודה לעניין הגדרת מטרה ציבורית, רק במקרים בהם נהנו מקונצנזוס ציבורי רחב .
בית המשפט הוסיף וקבע, כי אין לראות במטרותיה הציבוריות של העמותה כמטרות של "חינוך" של "תרבות" ושל "סעד". על מנת לזכות בהכרה כ"מוסד ציבורי", העמותה לא יכולה להסתפק בהוכחת העובדה שאחת ממטרותיה מהווה מטרה ציבורית, אלא עליה להראות כי מטרה זו היא מטרה דומיננטית.
בית המשפט המליץ למשיב, לגבש תוך שנה קריטריונים ברורים לקבלת אישור כמוסד ציבורי לפי סעיף 46(א) לפקודה וכן ציין כי ראוי שהמשיב יבצע בדיקה פנימית אשר תבחן האם גופים המוכרים היום כמוסד ציבורי לפי סעיף 46(א) לפקודה תואמים את מדיניותו.