מדריך היערכות במסים

17.2.7  החלטת מיסוי (בהסכם) 2519/17 – עובדי Relocation –

חברה תושבת ישראל שולחת מעת לעת חלק מעובדיה לעבוד בחברות קשורות מחוץ לישראל, במדינות תושבות אמנה. העובדים נשלחים כשהם מלווים בבני זוגם ובילדיהם שטרם מלאו להם 18 שנים במועד העזיבה. העובדים נשלחים לתקופה של 36 חודשים לפחות, כשהעובדים מדווחים על הכנסותיהם לשלטונות המס בחו"ל לפי הדין במדינת היעד. נקבע כי יראו את "יום הניתוק", במקרה בו נשלח העובד למדינת אמנה ואין לו "בית קבע " בישראל, אך עומד לרשותו "בית קבע" בחו"ל, כמאוחר מבין המועדים המפורטים להלן:

  1. יום המעבר של העובד לחו"ל.
  2. יום המעבר לחו"ל של בן/בת הזוג של העובד.
  3. היום בו החל העובד להיחשב תושב המדינה הזרה.
  4. תום שישה חודשים מהיום בו החל העובד להתגורר בבית המגורים במדינת האמנה.

לעניין החלטת מיסוי זו "בית קבע" הוגדר כבית מגורים הזמין לעובד מבחינה משפטית ומעשית ומותאם לצרכיו ולצרכי משפחתו, ואינו בגדר בית מגורים ארעי כדוגמת בית מלון, דירת נופש וכיו"ב.

במקרה בו לעובד יש "בית קבע" הן בישראל והן בחו"ל נקבעו הוראות דומות לעניין "יום הניתוק", למעט החמרה בדרישות, בדמות תוספת של תום שנים עשר חודשים מהמועד המאוחר בין המפורטים בסעיפים 1 ו – 2 לעיל. 

במקרה בו לעובד אין "בית קבע" כלל, יום הניתוק יהיה בתחילת שנת המס העוקבת לשנת המעבר של העובד לחו"ל, ובלבד שהעובד שהה בחו"ל מספר רב של ימים לעומת ימי שהייתו בישראל בשנה העוקבת וכן שהועבד נחשב תושב המדינה הזרה על פי דיניה.

בכל אחת משנות המס בתקופת הניתוק יתקיימו התנאים הבאים:

  • העובד שהה בישראל פחות מ- 75 יום בכל שנת מס בתקופת הניתוק.
  • כל אחד מבני משפחתו של העובד שהה בישראל פחות מ- 85 יום בכל שנת מס בתקופת הניתוק.
  • העובד ישהה בחו"ל תקופה שאינה קצרה משלוש שנים מיום המעבר ומשפחתו תשהה בחו"ל תקופה שאינה קצרה מ- 30 חודשים.

בין תקופת המעבר לתקופת הניתוק, תנכה החברה ממשכורתו של העובד מס במקור כתושב ישראל (ככל הנראה יותר זיכוי, לכן תבוצע רק השלמת מס בישראל).

עניינה של החלטת המיסוי הוא קביעת מעמד התושבות של עובד החוץ הזכאי לצורכי אמנה בלבד ואין בה משום אישור או קביעה ביחס למעמד התושבות לצרכי הדין הפנימי בישראל, לרבות סעיפי הפקודה המקנים הקלות ל"תושב חוץ" או ל"תושב חוזר" ו"תושב חוזר ותיק" כהגדרת מונחים אלו בפקודה.

החלטת מיסוי זו מחליפה את העקרונות שנקבעו בהחלטת מיסוי 5273/14 (סעיף 17.2.6 לעיל) ביחס לתנאים א' – ג' המנויים לעיל.