17.2.2 הרחבת הגדרת "תושב חוץ" – תיקון 168 לפקודה
עובר לתיקון 168 לפקודה, "תושב חוץ" הוגדר בהגדרה שיורית, דהיינו – מי שאינו תושב ישראל נחשב לתושב חוץ. בפועל, עמדת רשויות המס הייתה כי ניתוק תושבות אינו נעשה באופן מידי עם היציאה מישראל אלא מדובר בתהליך ניתוק שהשלמתו אורכת זמן.
ההגדרה הנ"ל גרמה לחיכוכים רבים בין הנישומים לבין רשויות המס בישראל בשאלת מועד ניתוק התושבות הישראלית (כפי שניתן לראות גם ברשימת פסקי הדין לעיל) ובמסגרת תיקון 168 לפקודה הורחבה הגדרת "תושב חוץ" לגבי יחיד, ובנוסף להגדרה הקיימת נקבע כי יחיד אשר שהה מחוץ לישראל 183 ימים לפחות, בשתי שנות המס הראשונות לעזיבתו וכן מרכז חייו לא היה בישראל בשתי שנות מס נוספות לפחות, ייחשב כתושב חוץ כבר משנת המס הראשונה בה עזב. תיקון זה נועד לסייע ביצירת וודאות לגבי מועד תחילת תושבות החוץ והוא יחול לגבי מי שחזר לישראל החל מיום 1.1.07 ואילך וכן לגבי מי שחדל להיות תושב ישראל לפני יום התחילה ושב והפך להיות תושב חוזר ותיק לאחר יום התחילה. יצויין כי בהתאם לחוזר מס הכנסה 1/2011 (אשר יפורט להלן) גישת רשות המסים היא כי לצורך ספירת ימי שהייה בחו"ל אין לקחת בחשבון יום יציאה ויום כניסה לישראל (אלו יבואו בחשבון כימי שהייה בישראל). יודגש כי גישה זו אינה מצוינת בפקודה. יתרה מזאת, ניסיון רשות המסים לעגן זאת במסגרת חוק הסדרים לשנים 2013-2014 לא צלח, וחלק זה (כמו יתר החלקים הרלוונטיים למיסוי בינלאומי) הושמטו מחוק ההסדרים. לגישתנו, ניתן לטעון שיום הכניסה והיציאה יספרו כשהייה בחו"ל או לכל הפחות לגישה מאוזנת יותר (יום יציאה יספר כשהייה בישראל ויום כניסה יספר כשהייה בחו"ל), להבנתנו, פס"ד פלוני לא פתר את סוגיית ספירת הימים לצורך הגדרה זו.