15.3.1 הוראות סעיף 3(י) לפקודה עובר לתיקון 164
- עובר לתיקון 164, סעיף 3(י) לפקודה קבע, כי נישום אשר העניק הלוואה שנרשמה בפנקסי חשבונות שנוהלו בשיטת החשבונאות הכפולה או שהוראות פרק ב' לחוק התיאומים חלו בקביעת הכנסתו, וההלוואה ניתנה ללא ריבית או בריבית הנמוכה מהשיעור שקבע לעניין זה שר האוצר (התקנות מכח סעיף 3(י)), יהא חייב הנישום בגין הפרש הריבית במס בשיעור של 40% ללא זכות לפטור, ניכוי או לקיזוז כלשהם בשל המס כאמור (לעניין זה ראה תקנות מכח סעיף 3(י) בסעיף 2 להלן).
לעניין זה מוגדרת הלוואה- לרבות כל חוב שאינו, בין היתר, אחד מאלה-
- הלוואה שהנה נכס קבוע בידי המלווה בהתאם להוראות חוק התיאומים;
- חוב לקוחות או ספקים בשל שירותים או נכסים שאינם מהווים נכסים קבועים לעניין הוראות חוק התיאומים;
- הלוואות שחלו עליהן סעיף 3(ט) לפקודה;
- פיקדונות שהופקדו בידי רשות מוניציפאלית;
- תקנות מס הכנסה (קביעת שיעור ריבית לעניין סעיף 3(י)), התשמ"ו-1986 (להלן: "התקנות")
(1) תקנה 2 לתקנות – קביעת שיעור הריבית
"שיעור הריבית לעניין סעיף 3(י) לפקודה בשנת המס יהיה שיעור עליית המדד ולגבי הלוואה למי שהוראות פרק ב' לחוק מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה), התשמ"ה-1985, אינן חלות בקביעת הכנסתו – בשיעור עליית תקנה 3 לתקנות – חישוב הפרש הריבית
בעניין חישוב הפרש הריבית המתחייב במס ללא זכות לפטור, לניכוי או לקיזוז כלשהם נקבע כי-
"הפרש הריבית יחושב לפי ההפרש שבין סכום ההלוואה כשהוא מוכפל בשיעור הריבית כאמור בתקנה 2 בתקופת ההלוואה, לבין סכום הריבית שנצטברה באותה תקופה, לפי תנאי ההלוואה". (ההדגשה אינה במקור – פ.ק.).
(3) תקנה 4 לתקנות – הלוואות דולריות
נישום שהוכיח להנחת דעתו של פקיד השומה כי נתן הלוואה שמומנה מהלוואות שקיבל, וההלוואות צמודות במלואן לשער החליפין של הדולר של ארצות הברית, יהיה שיעור הריבית על ההלוואה, שיעור השינוי בשער החליפין בתקופת ההלוואה במקום שיעור עליית המדד בתקופת ההלוואה.
לגבי נישום שהוראות חוק התיאומים לא חלו עליו, שיעור הריבית יהיה שיעור השינוי בשער החליפין בתקופת ההלוואה בתוספת 4%.
יושם אל לב, כי חלף הצמדה למדד, ניתן היה להצמיד רק לשער החליפין של הדולר ללא אפשרות להצמדה למטבעות נוספים.