מדריך היערכות במסים

14.9    ההבחנה בין חברה למימון ולסחר בהשקעות לבין חברה להחזקה בהשקעות

(ע"א 937/90 אוגדה השקעות בע"מ נ' פקיד שומה תל-אביב 4)

             (חוזר מ"ה מס' 10/93 משפטית)

העובדות

א.    המערערת הוקמה בשנת 1982 ובמשך כ-5 שנים השקיעה ופעלה במסגרת ארבעה עסקים. במשך תקופה זו לא נרכשו או נמכרו חברות שבשליטתה או עסקים אחרים.

ב.    המערערת הלוותה לחברת ת.ע.ל (בה החזיקה בשיעור של 75%) בשנת המס 1983 סכום של כ-8 מיליון שקלים ישנים.

חברת ת.ע.ל הייתה בקשיים כספיים כבדים ולמעשה הייתה חדלת פרעון. עוד יצויין, כי חלק מבעלי המניות של המערערת נתנו בעבר ערבויות אישיות לת.ע.ל. והיה קיים חשש כי בשל מצבה הכספי הקשה יאלצו לממשן.

ג.     בשנת 1984 נטלה המערערת לעצמה את חובותיה וזכויותיה של ת.ע.ל. בהסכם שכר-מכר של מכונות ממוחשבות שנחתם עם חברה שלישית. המערערת השכירה בשכירות משנה מכונות אלו אך התקבולים שקיבלה בשל השכרת המשנה היו נמוכים מעלות שכירת המכונות ונגרם לה הפסד.

הסוגיות המשפטיות

א.    עמדת המערערת הייתה כי יש להתיר לה בניכוי כהוצאה בגין חוב אבוד את הסכומים שהלוותה לת.ע.ל. לטענתה החוב הרע נוצר במהלך העסקים הרגיל שלה, שכן היא בעלת עסק של מסחר בהשקעות, מימון ומתן הלוואות.

המערערת ציינה כי השקיעה במפעלים עסקיים שונים, ומטרתה לדבריה הייתה "להשביח" את ההשקעה על ידי מתן הלוואות, ערבויות, ייזום פעילות וכו' ולנסות למכור אחר כך את ההשקעה ברווח.

מכיוון ש"ההשקעות" הן עסק המערערת, ההוצאה הינה פירותית ומותרת בניכוי לפי סעיף 17(4) לפקודה.

ב.    עמדת פקיד השומה היתה כי החוב האבוד לא נתהווה בעסק, כנדרש על מנת שההוצאה תוכר לפי סעיף 17(4) לפקודה, שכן החברה איננה מנהלת עסק של מימון וסחר בהשקעות ולכן אין כאן "הוצאה" המותרת בניכוי.

ג.     בעניין עסקת שכירות המכונות טענה המערערת כי יש לראות את ההפסד האמור כהפסד "במסגרת השקעות המערערת בת.ע.ל. בדרך של ערבויות והלוואות" כלומר כהפסד מעסק. טענתה החלופית של המערערת היתה כי מדובר בעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי.

            עמדת פקיד השומה היתה, כי ההפסד איננו ניתן לקיזוז שכן איננו נובע מעסק.

פסיקת בית המשפט

א.    בע"א 937/90, אוגדה השקעות נ' פ"ש ת"א 4, בית המשפט קבע כי הסכומים אותם הלוותה המערערת לת.ע.ל. לא יוכרו כהוצאה בשל חוב אבוד עפ"י סעיף 17(4) לפקודה.

חברה יכולה להיות חברה הסוחרת בהשקעות להבדיל מחברה המחזיקה בהשקעות. העדר מסחר בהשקעות ע"י המערערת במשך חמש שנים סותר את טענתה של המערערת כאילו היא חברה שיש לה עסק של סחר בהשקעות.

גם לו הוכח כי המערערת מכרה במשך התקופה חברה שבשליטתה לא היה די בכך כדי לבסס טענה של קיום "עסק", שכן יתכנו חילופי השקעות שאינן בבחינת עסק.

נראה כי מדובר כאן בהשקעות בנכס הון ולא בסכומי "פירות".

ב.    על אף שכל הנאמר לעיל מספיק על מנת לדחות את טענת המערערת, מנמק בית המשפט בדרך נוספת את דחית הערעור, לפיה עולה כי גם לו היה מדובר במישור העסקי לא היתה ההוצאה מותרת בניכוי.

סעיף 17 לפקודה מתיר בניכוי "יציאות והוצאות שהוצאו כולן בייצור ההכנסה בשנת המס".

במקרה שלנו ראה בית המשפט מתוך מסמכים ופרוטוקולים פנימיים שונים, וכן מכח העובדה כי סכומים הוזרמו ע"י המערערת לת.ע.ל. לאחר שהאחרונה הפסיקה פעילותה, כי מאחורי העברות הכספיות לא היתה כל כוונה או ציפיה להשיג הכנסה. כפי שנראה הסיבה להן היתה קיומן של ערבויות אישיות מצד בעלי מניות המערערת לחובות ת.ע.ל. אשר רצו למנוע את מימושן כך שגם אם היה מדובר בחברה שסחר בהשקעות הוא עסקה, ההוצאה לא היתה מותרת בניכוי שכן היה ברור כי הזרמת הכספים לת.ע.ל. לא תניב כל הכנסה.

ג.     בעניין עסקת השכרת המכונות קבע בית המשפט כי גם כאן לא היה שום הגיון עסקי או כלכלי בעסקה והיה ברור כי תביא להפסד. ההפסד איננו הפסד מעסק מכח הקביעה לעיל לפיה החברה לא ניהלה עסק של מימון וסחר בהשקעות.

בית המשפט פסל את האפשרות החלופית אותה העלתה המערערת כי מדובר בעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי. השכרת נכס היא לעולם פעולה פירותית בין לפי סעיף 2(1) לפקודה כאשר מנוהל עסק של השכרה, ובין לפי סעיפים 2(6) או 2(7) לפקודה.

לאור האמור לעיל, השכרת נכס לא תיחשב כעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי.

ד.    נציין כי לדעתנו מאחר ומטרתה של כל העסקה היתה צמצום הנזק הנובע מההשקעה בחברת ת.ע.ל, הרי שאופיו של ההפסד הינו הוני. גם אם המערערת היתה חברה שהשכרת נכסים הוא עסקה, לא היה מותר בקיזוז הפסד הנובע מעסקה זו שכן לא נעשתה במסגרת פעילותה הרגילה של החברה ומתוך שקול עסקי טהור, אלא לשם צמצום הפסד במישור ההוני.

חברה לסחר בהשקעות או חברה להחזקה בהשקעות – דיון

א.    ההבחנה בין שני סוגי החברות הינה חשובה, שכן על פיה יקבע אופיה של פעילות החברה. יש לבחון האם הכנסותיה והוצאותיה הקשורות והנובעות מהשקעותיה הנן במישור העסקי אם לאו.

לשאלה האם מדובר בפעילות עסקית יש חשיבות לעניינים רבים (כגון שאלת קיזוז הפסדים או התרת הוצאות).

יצוין כי מירב החברות בהן אנו נתקלים במהלך עבודתנו הנן חברות להחזקה בהשקעות ולא חברות לסחר בהשקעות אשר הפעילות בהשקעות היא עסקן.

ב.         חברה לסחר בהשקעות -RISK DEVELOPMENT COMPANY

אצל חברה כאמור ההשקעות בעסקים ובחברות מהוות עסקה. מטרת ההשקעה היא להפיק רווח בטווח הקצר, ליזום פעילות רווחית ולממשה.

בדרך כלל החברות או העסקים אשר בהם תשקיע חברה לעיל יהיו חברות שהנכס העיקרי שלהן הוא מלאי או נכס אחר שאפשר להשביחו בטווח קצר, ולמעשה במקום לבצע השקעה ישירה בנכס, ההשקעה מתבצעת ע"י רכישת מניות.

מטרת החברות דלעיל הינה הפקת רווח ומימוש מיידי של ההשקעה. בעניין זה "טווח קצר" הינו הטווח המינימלי בו מתאפשרת הפעילות אשר תניב את הרווח.

לדוגמא:

(1)   רכישת מניות חברה בעלת פרדס, השגת שינוי יעוד הקרקע למגורים ומכירת המניות אח"כ במחיר גבוה יותר, יתכן אף במקרה זה המשך פעילות במסגרת החברה הנרכשת כגון – השגת רשיון בניה, ביצוע והשגת רווח קבלני. במקרה זה יתכן שמשך ההשקעה לא יהיה קצר באופן מוחלט, אך המשקיע יוזם ומבצע במשך כל התקופה את הפעילויות הנדרשות לשם הפקת הרווח.

(2)   רכישת מניות חברה בעלת מלאי מוצרים אשר "תקועה" בשל קשיי מימון. הזרמת כספים לחברה, סיוע במציאת שווקים ומימוש המלאי.

המאפיין של שתי הדוגמאות הנ"ל הנו ייזום פעילות ע"י המשקיע שמטרתה להשיג רווח. אצל חברות לסחר בהשקעות נמצא בדרך כלל תדירות גבוהה של מימוש והחלפת השקעות וביצוע פעילות כלשהי הקשורה בהשקעה שמטרתה ל"טפח" אותה על מנת שאפשר יהיה לממשה ברווח.

ג.         חברה להחזקה בהשקעות – INVESTMENT HOLDING COMPANY

אצל חברה מסוג זה נמצא בדרך כלל השקעות שהנן לטווח יותר ארוך, תדירות החלפת ההשקעות והמסחר בהן תהיה נמוכה יותר ואין במטרת ההשקעה משום השגת רווח מיידי.

סיכום ומסקנות

א.    יש להבחין בין חברה למימון ולסחר בהשקעות (אשר המסחר בהשקעות הוא עסקה) לבין חברה המחזיקה בהשקעות. בהתאם לאופי החברה תקבע מהות פעילותה, וייקבע אופיין של הוצאות או הכנסות – באם הינן במישור ההוני או הפירותי, והאם הינן מתייחסות למקור ההכנסה לפי סעיף 2(1) לפקודה או לא.

ב.    על מנת שהוצאה תוכר לפי סעיף 17(4) לפקודה יש להוכיח כי החוב הרע התהווה בעסק וכי מקורו בפעולות שנעשו לשם ייצור ההכנסה מעסק.

ג.     כאשר במסגרת "עסק" מוצאות הוצאות אשר ידוע מראש כי לא ישמשו מטרות מסחריות או עסקיות של החברה אין להתירן בניכוי שכן אינן עומדות בתנאי סעיף 17 רישא לפקודה.

ד.     ככלל השכרת נכס הינה פעולה פירותית אשר תמוסה מכח סעיף 2(1) לפקודה כאשר מדובר בעסק של השכרה, או 2(6) או 2(7) לפקודה לפי העניין. אין היא יכולה להחשב כעסקת אקראי בעלת אופי מסחרי.