14.6 בקשות לדיון נוסף ביחס לקיזוז הפסדים שנבעו מהחזקת ניירות ערך נקובים/צמודים למטבע חוץ מרווחי הון ריאליים שנצמחו להם
בהמשך לפסק הדין של בית המשפט העליון שניתן ביום 3 באוגוסט 2017, פסק כבוד השופט י' עמית ביחס לסוגיית בקשות שהוגשו לדיון חוזר ביחס לקיזוז הפסדים שנבעו מהחזקת ני"ע נקובים/צמודים למטבע חוץ מרווחי הון ריאליים. במסגרת פסק דין זה נבחנה פרשנותה של
הוראת סעיף92(א)1 ונקבעה הלכה חדשה.
בפסק הדין אנשי העסקים אשר הגישו את הבקשות לדיון נוסף )להלן" "המבקשים") סבלו בשנות המס הרלוונטיות מהפסדים משמעותיים בשקלים בעקבות החזקת ניירות ערך נקובים/צמודים למטבע חוץ ביקשו במסגרת דיווחיהם לפקיד השומה למפעלים גדולים (להלן: "המשיב") לקזז את הפסדיהם אלו מרווחי הון ריאליים שנצמחו להם ולהעביר את ההפסדים שלא נוצלו לשנות המס הבאות אולם בקשתם נדחתה בטענה כי לא ניתן
לקזז הפסד הון שנבע מירידת שער החליפין של מטבע זר שאליו מוצמד נייר ערך.
כפועל יוצא מהחלטת המשיב הגישו המבקשים ערעורים אשר נדונו בכמה הליכים משפטיים עד שלבסוף הוכרעו על ידי בית המשפט העליון אשר קבע כי לשונו של סעיף 92(א)1 ותכליתו מאפשרות ואף מחייבות להפחית את הפסד ההון הנובע מהשינוי בשער החליפין בעסקה בנייר ערך צמוד מטבע חוץ מסכום הפסד ההון הכולל וכי אין לאפשר קיזוז של הסכום האינפלציוני כהפסד.
המבקשים הגישו בקשות לדיון נוסף תוך שטענו כי ההלכה שנקבעה בפסק הדין מושא הבקשות היא הלכה חדשה ומוקשה הסותרת את הפרקטיקה הנוהגת ואת העקרונות הפרשניים בעניין דיני הקיזוז באופן המצדיק קיום דיון נוסף בפני מותב מורחב וכי פסק הדין קובע למעשה הלכה שלפיה יש זיהוי סלקטיבי של רכיב הסכום האינפלציוני באופן המייצר א-סימטריה לרעת הנישום במצבים של הפסד הון, שכן אופן חישוב ההפסד משתנה בכל אחד מהמקרים אך תמיד לרעת הנישום.
המשיב גרס מצדו כי לשיטתו תוצאת פסק הדין מגשימה את העקרונות הפרשניים שנקבעו בעניין דיני הקיזוז, מתיישבת עם ההלכות הקיימות ואף מייצרת הרמוניה כללית של החקיקה. נשיאת בית המשפט העליון כבוד השופטת מ' נאור פסקה כי דין הבקשות להידחות שכן דיון נוסף הוא הליך חריג השמור למקרים יוצאי דופן שבהם עולות סוגיות בעלות חשיבות משפטית מיוחדת ועל אף שהסוגיה שבה עסקינן היא סוגיה מורכבת בעלת היבטים לא פשוטים הרי אין די בכך שמדובר בהלכה חדשה כדי להורות על קיומו של דיון נוסף.
בהמשך לאמור נקבע כי הפרשנות שאומצה בפסק הדין מושא הבקשות מגשימה את תכליתו הברורה של החוק שהיא יצירת הקבלה וסימטריה בין מיסוי רווחי הון לבין קיזוז הפסדי הון וזאת במיוחד לנוכח רצונו המפורש של המחוקק לנטרל את השפעת המדד על סוגיית המיסוי וכלשונו של כבוד השופט י' עמית בפסק הדין מושא הבקשות "להוציא מהמשחק את הסכום
האינפלציוני."
לגופם של דברים נפסק כי המקרה דנן אינו אחד מאותם מקרים נדירים ויוצאי דופן המצדיקים קיום דיון נוסף וכי ההלכה שנקבעה בפסק הדין מושא הבקשות מסדירה באופן קונקרטי את הוראות סעיף 92(א)1 שבמקרים שבהם עתיד להיות משולם מס רווח הון על רווח ניתן לקזז הפסדים ובמקרים שבהם רווח ההון פטור וכאן הכוונה לרווח הון אינפלציוני לא מתאפשר לקזז הפסד.
התוצאות הינה כי הבקשות נדחו ונקבע שתוצאת פסק הדין מייצרת סימטריה מלאה המגשימה את תכלית החוק וכי על המבקשים לשאת בהוצאות המשיב בסך 20,000 ש"ח בגין כל אחת מהבקשות שהוגשו.