13.11 דיבידנד בין חברתי מרווחי שערוך לא פטור ממס פס"ד קניון דרורים – ע"א 2515/18 ,ע"א 9131/18 , ע"א 2114/19
המערערת היא חברה פרטית שהתאגדה בישראל בחודש ינואר 2008 והעוסקת בייעוץ ושיווק בתחום הנדל"ן.בחודש אוקטובר 2009 רכשה המערערת מניות וזכויות לרכישת מניות של חברת קניון דרורים בע"מ ("חברת-הבת") – שהינה הבעלים של זכויות החכירה בנכס המקרקעין שעליו מצוי קניון דרורים ושל כ-51% מזכויות החכירה של תחנת הדלק הסמוכה לקניון – וכך הפכה לבעלים של 50% מחברת-הבת. תמורת המניות והזכויות שרכשה, שילמה המערערת 26 מיליון ש"ח.
בדוח הכספי לשנת 2008, יישמה חברת-הבת לראשונה תקני דיווח כספי בינלאומיים (IFRS), ובכללם תקן מס' 40, ושִערכה את המקרקעין בהתאם למודל שווי הוגן בסך מצטבר של כ-35 מיליון ש"ח. בחודש דצמבר 2009 דיווחה חברת-הבת על חלוקת דיבידנד שמקורו, בין היתר, ברווחי השערוך. המשיב, פקיד-שומה פתח-תקווה, חִייב במס את אותו חלק מהדיבידנד שמקורו ברווחי השערוך.
בית המשפט העליון מפי השופט ד' מינץ קבע כי הגם שיש לשאוף להרמוניה בין כללי החשבונאות לבין דיני המס ולמרות שהפקודה מקבלת את כללי החשבונאות הרגילים (הלכת העקיבה), הראייה החשבונאית המאפשרת להביט על רווחי שערוך ככאלה העומדים במבחן הרווח הקבוע בחוק החברות והמאפשרים בתורם לחברה לחַלק דיבידנד, אינה בהכרח המבחן הקובע לעניין הגדרת ההכנסה החייבת בדיני המס.
במקרה דנא, הוסיף וקבע השופט, ההתנגשות בין עקרונות החשבונאות לבין דיני המס נובעת מכך שדיני המס אינם ממסים התעשרות גרידא, כי אם התעשרות ממומשת בלבד, וזאת כמתחייב מעיקרון המימוש שהוכר כעיקרון יסוד בדיני המס בישראל.
בהתנגשות שנוצרת במקרה דנא בין עקרונות דיני המס, ובראשם עיקרון המימוש, לבין כללי החשבונאות, יש ליתן עדיפות לדיני המס ועל-כן, היות שעל-פי הוראות הפקודה דיבידנד שמקורם ברווחי שערוך אינו בגֶדר רווחים שמקורם ב"הכנסות", גם כאשר הדיבידנד הוא דיבידנד בין-חברתי, הדיבידנד מרִווחי שערוך אינו מוחרג מהכנסתה החייבת במס של החברה מקבלת הדיבידנד בהתאם לסעיף 126(ב) לפקודה.