10.9 עיתוי ההכרה בחוב שנמחל כהכנסה חייבת, משקל עדות המלווה – פס"ד חברת אמיל אברמוב
בעמ"ה 1116/99 חברת אמיל אברמוב נ' פקיד שומה היחידה הארצית לשומה, נידונה שאלת עיתוי ההכרה בחוב שנמחל כהכנסה חייבת.
המערערת דיווחה על חוב שנמחל כהכנסה בשנת 1996, כארבע שנים לאחר קבלת ההלוואה. לטענת המשיב, החוב הפך להכנסה שנתיים לאחר קבלת ההלוואה.
בית המשפט המחוזי: חוב מחול הוא על פי הפסיקה, חוב שלא נדרש לפרעון על ידי בעליו במשך תקופה מהותית, ואשר ניתן להניח שבעליו ויתר עליו, או, התיאש ממנו. בעמ"ה 91/96 אקסא נ' פ"ש ת-א 3, הובהר כי קו הגבול בו הופך חוב קיים להיות חוב מחול עובר בין היתר דרך בחינת התנהגות הצדדים כלפי החוב. "אכן, שאלת סיווגו של חוב, אם כחוב קיים ואם כחוב מחול, היא שאלה עובדתית הנחתכת על פי התייחסותם של הצדדים אל החוב, ועל פי הפעולות בהן הם נוקטים לצורך מימושו. לשון אחר, לא דבריו בעלמא של בעל החוב לגבי מעמדו של החוב בעיניו, הם הקובעים מהותו, גם אם המדובר הוא באורגן של החייב; אלא, המעשים שעשה בפועל לצורך גבייתו מן החייב, או לצורך ויתור עליו…".
יוצא בעניננו, כי שתיים הן זוויות המבט שמהן ניתן להשקיף על החובות שצברה המערערת כלפי ספקיה כעל חובות מחולים כבר בשנות הערעור. האחת, שהמדובר הוא בחוב שנוצר עוד בשנת 90, כפי שטען ב"כ המשיב, ומשלא נדרש במשך שנתיים שלוש וארבע, משמע, שבעל החוב ויתר על פרעונו. השני, שבשנת 96 נרשם חוב זה על ידי המערערת עצמה, כהכנסה חייבת.
אשר לזויות הראיה הראשונה, אך מובן מאליו הוא, שאם מדובר בחוב שעדין קיימת ציפיה לפורעו, לא יישב בעליו בחיבוק ידים במשך שנתיים, וישתוק. פשיטא, אילו נדרש החוב על ידי מי מבעליו, במהלך אותן שנתיים היתה המערערת בודאי טורחת לזמן את זה לבית המשפט, על מנת שיחזק טיעונה, לפיו, היה לה עדיין מקום להאמין כי תידרש לפורעו. באין עדות כאמור, משמע, שמחילת החוב נתבססה במהלך אותן שנתיים לכל המאוחר. אשר לרישום החוב כהכנסה חייבת בשנת 96, נראה כי סופו מעיד על תחילתו. רוצה לומר, עצם העובדה שבשנת 96 החליטה המערערת כי שוב לא תידרש לשלם החוב, משליכה על מצב החוב בשנים שקדמו לשנה זו, כאשר כבר חלף זמן סביר דיו, שבו ניתן היה לצפות מבעל החוב שעוד ידרשו, ומשלא עשה כן היה מקום להסיק ויתורו עליו.