10.6 מחילת חובות לגבי יתרות "ישנות" בספרי הלווה – פס"ד רהיטי הזהב בע"מ
המחלוקת בעמ"ה 535/03 חברת רהיטי עטרת הזהב נ' פקיד שומה אשקלון, הייתה כדלקמן: חברת רהיטי עטרת הזהב בע"מ (להלן: "המערערת") הנה חברה העוסקת ביבוא ושיווק רהיטים.
בספרי המערערת לשנים 1998 עד וכולל 2000 נמצאו יתרות זכות גבוהות בכרטיסי הספקים, הן מהארץ והן מחו"ל, אשר טרם שולמו על ידה. פקיד השומה ראה ביתרות אלה "מחילת חוב", כמשמעה בסעיף 3(ב)(1) לפקודה, והוסיף סכומים אלה להכנסתה החייבת של המערערת בשנים הרלבנטיות. המערערת לא הכחישה כי חובותיה לספקי חו"ל בשלוש שנות המס הרלבנטיות טרם שולמו על ידה, אולם טענה כי אף לא אחד מאותם ספקים מחל על חובו.
בית המשפט המחוזי קבע כי נושה שאינו נוקט פעולה לגביית חובו, אינו מוחל בכך על החוב. ישנו הבדל בין "מחילה" ל"כאילו מחילה". בעוד יסודה ומקורה של המחילה הנו הנושה, הרי שה"כאילו מחילה" – יסודה ומקורה בהתנהגות הלווה. לעניין התוצאה, הרי שבעוד שבמחילה אין החוב קיים עוד, והנושה אינו רשאי לשוב ולהפרע מהלווה, הרי שב"כאילו מחילה" עדיין שריר וקיים החוב במישור זכויותיו של הנושה, וזכאי והוא להפרע מהלווה.
בבואנו לבדוק האם קיימת "כאילו מחילה" עלינו לבדוק את התנהגות הלווה (הנמחל), וזאת במנותק מדרך ראיית הנושה את החוב.
בענייננו, קבע בית המשפט המחוזי כי לא הוכח כי התנהגות המערערת לעניין חובות אלו עד למועד הוצאת השומה הייתה "כאילו נמחלו". בית המשפט קבע כי לעניין חוב רע יש להקביל בין חוב "שכאילו נמחל" ללווה לבין "חוב רע" לנושה עצמו. בענייננו, קבע בית המשפט כי על מנת שהפיגור בתשלום החוב עלה כדי התנהגות לווה המעידה כאילו נמחל החוב, על הפיגור להיות משמעותי ביותר, ועל כן קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור.