10.3 ויתור על חוב של חברת בת במסגרת מכירתה לצד ג' – פס"ד תגל (תעופה) תעשיות גומי בע"מ
בע"א 7084/97 תגל (תעופה) תעשיות גומי בע"מ נ' פקיד שומה חיפה, נדרש בית המשפט העליון לשאלה כיצד לסווג סכום עליו ויתרה החברה האם, במסגרת עסקה בה מכרה החברה האם את החזקותיה בחברה (הנישומה). המערערת קיבלה מחברת תג"ל בע"מ הלוואת בעלים בסכום של 1,262,651 ₪ (להלן: "ההלוואה"). בתקופה זו החזיקה תגל ביותר מ- 99% ממניות המערערת.
במסגרת עסקת מכירת מניות המערערת, התחייב הקונה לערוב לחלק מסכום יתרת הלוואת הבעלים שנתנה תגל, ולגבי יתרת ההלוואה (להלן: "הסכום הנותר"), נקבע כי תימחק.
פקיד השומה זקף את הסכום הנותר כהכנסה חייבת בידי המערערת, על שום שראה בו חוב שנמחל כאמור בהוראת סעיף 3(ב) לפקודה. מנגד, טענה המערערת כי סכום זה לא נמחל, אלא הומחה מאת תגל (החברה האם) לקונה במסגרת ההסכם כחלק מהמחאה של הזכות לפרעון המלא של ההלוואה, וכי לאחר מכן הקצתה המערערת כנגד סכום זה לקונה מניות.
בית המשפט המחוזי דחה את עמדתה של המערערת ומכאן הערעור לבית המשפט העליון.
בית המשפט העליון דחה את הערעור וקבע לעניין זה, כי על פי סעיף 9 לחוק הערבות, ערב שמילא אחר ערבותו, יהא זכאי לחזור אל החייב ולהיפרע ממנו, וזאת, רק עד לגובה הסכום שנתן הערב לשם מילוי ערבותו ולא מעבר לכך. מכאן, שקיום ההסכם הביא מחד לתשלום על ידי הקונה של חלק מסכום ההלוואה (על דרך של חילוט ערבות), ומנגד למחילת חוב של יתרת סכום ההלוואה על ידי תגל (החברה האם), וזאת בנסיבות הספציפיות של מקרה זה, בו הסכום הנותר לא נכלל במסגרת הערבות שנתן הקונה כחלק מהסכם המכר. בהתאם לסעיף 3(ב) לפקודה, מחילת חוב זו מהווה הכנסה חייבת בידי המערערת.