1.9.2 קביעת תושבות בביטוח לאומי- ב"ל 56483-05-18
בני זוג תושבי ישראל (אב המשפחה הינו אזרח אמרקאי מלידה) ושני ילדיהם עזבו את ישראל לטובת לימודים בארה"ב ביוני 2016 (להלן: "התובעים"). במהלך שהותם בארה"ב נולד ילדם השלישי. במועד עזיבתם מילאו התובעים שאלות של המוסד לביטוח לאומי ולא ציינו כי הם מבקשים לנתק את תושבותם והצהירו כי הם נוסעים למטרת לימודים. במשך כל התקופה התובעים שילמו ביטוח לאומי בישראל. דירתם בישראל הושכרה בחוזה לשנה אחת אשר חודש כל שנה. חשבון הבנק נשאר פעיל וממנו שולמו דמי הביטוח הלאומי והתקבלו כספי השכירות. בסיום הלימודים. לאחר סיום הלימודי בשנת 2015 החל אב המשפחה לעבוד בבית חולים בארה"ב. התובעים הגשו בקשה בנובמבר 2017 לבטל את תושבותם החל רטרואקטיבית החל מינואר 2015. המוסד לביטוח לאומי אישר להם לבטל את תושבתם מאוקטובר 2017. בחודש ספטמבר 2018 חזרו הנובעים לישראל. בית המשפט קיבל את עמדת ביטוח הלאומי וטען שבמקרה שאדם מחזיק בתעודת זהות ישראלית טוען שהוא אינו תושב ישראל נטל ההוכחה עליו. עצם העובדה שהתובעים חזרו לישראל לפני מתן פס"ד ועצם כך שהתובעים גרו בשכירות בארה"ב והשאירו להם את האפשרות לחזור לביתם בישראל על ידי השכרת הדירה בישראל לטווח קצר מוכיחה כי הם היו תשבי ישראל. כמו כן קבע בית המשפט כי "אין זה סביר כי תושב ישלם דמי ביטוח לנתבע" לבסוף, הוסיפה השופטת והעירה, כי משך שנים, ובסופה של התקופה, משלא חל כל אירוע ביטוחי, יבקש לשלול מעמדו וכתוצאה לקבל החזר על אותם דמי הביטוח ששילם. הדבר נוגד את יסוד שיטת הביטוח מעיקרה, בפרט כי מדובר בביטוח סוציאלי וערבות הדדית".