1.7.2 השכרת דירות כהכנסה מעסק- ע"מ 93-14-93479 ארביב נ' מדינת ישראל
בבעלות המערער ומשפחתו לפחות עשרה נכסי נדל"ן. רובן פוצלו ליחידות דיור קטנות (סה"כ עשרות במספר). למערער היו שישה ילדים וחלק מהדירות היו רשומות על שמם לצורך קבלת הפטור על הכנסות משכירות. המערער היה בעל עסק להתקנת דודי שמש והיה בעל ניסיון בעבודות בתחום האינסטלציה והגבס. המערער הצהיר על ההכנסות שנבעו מהשכרת הדירות אשר היו רשומות על שמו כהכנסות פסיביות שחייבות בשיעור מס של 10% בהתאם לסעיף 122 לפקודת מס הכנסה. המערער היה אחראי להשכרת נכסי המשפחה, טיפול בתקלות וקיבל את מלוא דמי השכירות לידיו והשתמש בכספים כרצונו. מס הכנסה טען כי רישום הנכסים על שם הילדים נעשה באופן מלאכותי והכנסות השכירות שייכות למערער. בנוגע להכנסה, מס הכנסה טען שמדובר בפעילות שמגיעה לכדי עסק. הדירות פוצלו ועברו התאמה על מנת שיוכלו לשמש כדירה כגון: בניית מקלחונים ומטבחון בכל יחידת דיור. המערער ביצע חלק מהעבודות בעצמו ביחד עם עובד שעזר לו. ההסכמים בוצעו בעל פה והתשלום היה במזומן. לשוכרים לא הייתה התחייבות לפרק זמן מינימאלי. לטענת המערער לא הייתה לו כוונה להשכיר את היחידות דיור לזמן קצר אולם מנסיבות שונות חלק מהדיירים היו צריכים לעזוב.
בהתאם לסעיף 3 לחוק הפטור ממס הכנסה מהשכרת דירת מגורים – הפטור יחול רק אם בידי המשכיר מסמך בחתימת ידו של השוכר המאשר כי הדירה משמשת לו למגורים בלבד. כאמור ההסכמים בוצעו בעל פה.
בית המשפט קיבל את עמדת מס הכנסה וחייב את המערער גם על הכנסות השכירות מהדירות שנרשמו על שם ילדיו. בנוסף קבע בית המשפט הכנסת המערער מפעילות השכרה תסווג כהכנסה מעסק לפי סעיף 2(1) לפקודה.