1.24.2 שווי שימוש כלכלי בגין בעמדת רכב לעובד – ע"מ 34518-01-15 ב.ד. מיקוד תקשורת ובטחון נ' פקיד שומה חיפה
בפסק דין זה נבחנה השאלה האם ניתן להעריך את שווי השימוש ברכב שהועמד לרשותו של העובד באופן השונה מזה הקבוע בתקנות בניסיון לכמת ולהבחין את הנסיעות הפרטיות של העובד מאלו שלצרכי המעסיק.
בית המשפט המחוזי בחיפה קבע כי דין הערעור להידחות (השופט סוקול), בקבעו כי התקנות קובעות נוסחאות חישוב כלליות של שווי השימוש ברכב. זאת, על מנת לקבוע ולהעריך את טובת ההנאה שצומחת לעובד מטעמי פישוט הליכי שומות המס ויצירת וודאות בין הנישומים, חלף מיצוי המצב העובדתי הרלוונטי בקשר לכך בגין כל נישום ונישום. אי לכך, לא בכל מקום בו נקבעו בדין חזקות/מנגנונים קבועים, המדובר הוא על חזקה הניתנת לסתירה, ובכך, לדעת בית המשפט, אין התקנות מאפשרות הבאת ראיות הסותרות את קביעת השווי בהתאם לתקנות, כדוגמת פלטי מערכת המבדילה בין נסיעות פרטיות לאלו שלצרכי המעסיק, כאשר השווי צריך להיזקף רק בגין הנסיעות הפרטיות.
למעלה מהצורך, קבע השופט סוקול כי דיווחיה של מערכת, שנועדה לשם ביצוע ההבחנה בין הנסיעות הפרטיות לאלו שלצרכי המעסיק, שואבים מהימנותם מהארגון עצמו ומהביקורת הפנים ארגונית שבו. לכן, ללא פיקוח ובקרה ממשיים של רשויות המס (שבמידה ויידרשו לכך, יהיה בכך הגברה חריפה של נטל האכיפה), לא ניתן יהיה לסמוך על פלטי המערכת. אי לכך, אף מטיעון זה, בחישוב שווי ההטבה לעובד, יש להיצמד לקבוע בתקנות.