1.24.11 הסכם אופציה לרכישת מקרקעין מהווה הסכם אופציה או הסכם מכר- ע"א 7869/14 ד.ד. ליה יזום והשקעות בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין ת"א בע"א 7869/14 ד.ד. ליה יזום והשקעות בע"מ נ' מנהל מיסוי מקרקעין ת"א
דן בית המשפט בשאלה, האם הסכם שנוסח כאופצייה ייחודית במקרקעין, הינו למעשה הסכם מכר. שתי חברות יזמיות (להלן: "המערערות") התקשרו בהסכם שהוגדר ככתב אופציה בלתי חוזרת עם תשעה מתוך עשרת בעלי חלקת מקרקעין. מנהל מיסוי מקרקעין טען כי מדובר בהסכם מכר וחייב את הצדדים במס שבח ובמס רכישה. ועדת הערר בערכאה ראשונה קיבלה את טענותיו של מנהל מיסוי מקרקעין. עמדת הרוב מפי כב' השופט סולברג קבעה כי נוסח ההסכם אינו ברור ועל-כן על פי כללי הפרשנות מדובר בהסכם מכר. בפסיקתו התבסס תחילה, על כך שאין המערערות חייבות בשיעור פיצויים משמעותי אם תבחרנה שלא לממש את האופציה. שנית, על כך שיש בתקופת האופציה הקצרה בכדי להעיד שלא ניתנה למערערות שהות של ממש לשקול את מימושה. כמו-כן כב' השופט סולברג מעלה את טיעוניה של ועדת הערר וכן מציג כאינדיקציה נוספת את העובדה כי תמורת האופציה שולמה בכדי לקדם את ביצוע התנאי המתלה, ואף כמקדמה לתשלום תמורת הסכם המכר. כך לעמדת הרוב (כב' השופט סולברג וכב' השופט רובינשטיין) נקבע כי אכן מדובר בהסכם מכר. כב' השופט עמית בעמדת המיעוט התעמק בפרשנות החוזה, ושימת הדגש על הסעיפים המתייחסים לביטול האופציה ועל מי נופל ה"אשם" בגין אי התממשותה, וכן כיצד הביטול בא לידי ביטוי. בהמשך דבריו בוחן כב' השופט עמית את החוזה תוך שימת דגש על היותם של דמי האופציה כמקדמה, ייעוד דמי האופציה לפינוי הדיירים וכן תקופת האופציה. מכאן בהתבסס על האמור, נקבע בעמדת המיעוט תוך התבססות על ההיגיון העסקי כי אין מדובר בעסקת מכר..