1.16.3 הוצאות עודפות והוצאות אש"ל לספורטאי חוץ – ע"מ 65109-02-19 הפועל ניר רמת השרון (ע"ר) נ' פקיד השומה כפר סבא
בפסק הדין שניתן ביום 24 באפריל 2022 בבית המשפט המחוזי לוד, בקשר לעמותת הפועל ניר רמת השרון (להלן: "המערערת").
המערערת הינה עמותה רשומה המפעילה קבוצת כדורגל ובמסגרת זו, מעסיקה ספורטאי חוץ.
המערערת סיווגה הוצאות בגין הפצת כרטיסים, החזרי ביטחונות, צילומי וידיאו, הפרשה, מכירת כרטיסים והוצאות הקשורות לפרסום בסעיף "הוצאות שונות" בדוחותיה, והוצאות נוספות בסעיף "כיבודים אירועים ואירוח". ובנוסף, ניכתה המערערת מס במקור בגין הוצאות אש"ל לספורטאי חוץ.
לטענת המערערת "כיבודים אירועים ואירוח" הן לב פעילות קבוצת הכדורגל ותחת כותרת זו נכללו הוצאות של אירוח מועדוני הכדורגל שבאים למשחקי הבית של המערערת, כיבוד לרוכשי כרטיסי יציע וכיבוד לשחקנים. פקיד השומה טען כי מדובר בהוצאות עודפות של המערערת ועל כן היה עליה לתאם לצורך מס ולשלם בגינן מקדמות בהתאם לסעיף 181ב לפקודת מס הכנסה. בנוסף המערערת התבקשה להראות אסמכתאות בנוגע להוצאות שהוזכרו, אך זו אינה המציאה מסמכים כנדרש.
בקשר לניכוי מס במקור שניכתה טענה המערערת כי תקנה 1(2) לתקנות מס הכנסה (ספורטאי חוץ), התשנ"ח-1998, אינה קובעת כי תנאי להכרה בהוצאות אש"ל הוא המצאת מסמכים וקבלות, ובכך נבדלת מתקנה 1(1) לתקנות הכוללת דרישה שכזו כתנאי להכרה בהוצאות דמי שכירות. עוד בהקשר זה, הפנתה המערערת לתקנה 2 לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות שהייה לתושבי חוץ), התשל"ט-1979, המקבילה לתקנה לתקנות ספורטאי חוץ ואשר גם בה ניתן למצוא את אותה הבחנה, כאשר לגבי הוצאות לינה ודמי שכירות קיימת דרישה להגשת מסמכים וקבלות, ואילו לגבי הוצאות בעד ארוחות לא קיימת דרישה. ומכאן הסיקה המערערת כי בעניין תקנה 1(2) לתקנות ספורטאי חוץ לא קיימת דרישה מצד רשות המיסים להגיש קבלות כתנאי לניכוי ההוצאות וכי הניכוי ניתן באופן "אוטומטי". לחיזוק טענתה הפנתה המערערת לחוזר שפורסם על-ידי רשות המסים בקשר לתקנה 2 לתקנות תושבי חוץ (חוזר מ"ה 5/2001 מיום 8.5.2001) בו נכתב "יותרו לניכוי רק ההוצאות המפורטות בתקנות שהן: לינה או דמי שכירות על פי מסמכים שאומתו להנחת דעתו של פקיד השומה, והוצאות שהוציא המומחה בשל ארוחות בשל כל יום שהיה בישראל (עד 250 ש"ח ליום נכון לינואר 2001). כבעבר לא נדרשים מסמכים לאימות ההוצאה בשל ארוחות". מאידך, פקיד השומה סבור כי מתקנה 1(2) לתקנות ספורטאי חוץ, עולה כי על שחקן החוץ להוציא בפועל את הסכום בעד ארוחות, כך שלא ניתן לנכות סכום זה מהכנסתו ללא הוצאה בפועל.
בית המשפט דחה את הערעור וקבע כי לעניין ההוצאות העודפות כי אין הבדל בין המערערת לבין כל מלכ"ר אחר המעניק לפעיליו או לאורחיו דברי מאכל ומשקה לפני הפעילות או לאחריה. העובדה כי מדובר בפעילות ב"עצימות גופנית גבוהה" אינה כשלעצמה, נסיבה המצדיקה לשנות מהכלל הרגיל ולפיו מדובר בהוצאה במישור הפרטי שאינה מותרת בניכוי ולכן מהווה הוצאה עודפת.
ובעניין ניכוי מס במקור בגין הוצאות אש"ל לספורטאי חוץ – התייחס השופט לחוזר 5/2001 וציין שבהמשכה של הפסקה שצוטטה על ידי המערערת נאמר, כי "אך אם נוכח פ"ש כי המומחה לא הוציא אותן הוצאות, לא יתירן לניכוי". עוד ציין השופט, כי לחוזר האמור קדמה הוראת ביצוע 32/88 אשר בה נקבע במפורש, כי "תשומת לב פקידי השומה מופנית לכך כי לפי התקנות ההוצאה המותרת היא הסכום שהעובד הוציא אותן בפועל ולא מדובר בסכום גלובלי הניתן לעובד בניכוי".
תנאי לניכוי הוצאות לינה ודמי שכירות הוא הצגת קבלות או מסמכים אחרים, ואם לא הוצגו קבלות, פקיד-השומה לא יתיר את ההוצאה.