1.16.15 ע"מ 52353-12-17 גמלון רג'נסי ירושלים בע"מ
בפסק הדין, שניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים, ביום 22 בספטמבר 2022, בעניין מלון רג'נסי ירושלים בע"מ.
המערערת, חברה ציבורית אשר החזיקה בבעלותה את מלון רג'נסי ירושלים עד לשנת 2010, ובשנה זו נמכר לרשת מלונות דן תמורת 45 מיליון דולרים. לאחר מכירת המלון, הפסיקה המערערת את פעילותה.
בדוח המס לשנת המכירה, דיווחה המערערת על הפסדים צבורים לצורכי מס בגובה של 233 מיליון ש"ח. בשל הפסדיה, המערערת נכנסה להליכי פירוק ושנה לאחר מכן היא נרכשה על ידי קבוצת חג'ג' ייזום נדל"ן בע"מ (להלן: "הקבוצה"), במסגרת הרכישה, הוקצו מניות לקבוצה על ידי המערערת בתמורה לסך של 18.5 מיליון ש"ח, ולאחריה החזיקה הקבוצה ב- 90% מהמניות והיתר הוחזקו על ידי הציבור. במועד חתימת העסקה כל נכסי המערערת היו מזומנים בסך 1.5 מיליון ש"ח ונכס מקרקעין בשווי הוגן של 2.5 מיליון ש"ח. כשנה לאחר השלמת העסקה החלה הקבוצה להזרים למערערת פעילות חדשה הכוללת ארגון קבוצות רכישה במקרקעין. והחל משנת 2013 הפעילות שהוכנסה למערערת הניבה הכנסות. במהלך שנה זו הנפיקה המערערת אגרות חוב לציבור ובשנת 2014 סדרת אגרות החוב הורחבו בדרך של ביצוע הקצאה פרטית. בשנת 2014, ביצעה הקבוצה רכישה מלאה למניות המערערת ובכך הפכה לחברה פרטית. המערערת נמחקה מהבורסה אך עדיין המשיכה לדווח על דוחותיה הכספיים עבור מחזיקי אגרות החוב.
פקיד שומה ירושלים 1 (להלן: "המשיב"), דחה את דוחות המס לשנים 2012-2014 שהגישה המערערת שבו קיזזה את ההפסדים, וקבע כי אין מקום להכיר בהפסדים הצבורים של המערערת מהסיבה שמדובר בעסקה מלאכותית, ועוד טען כי בתביעה הייצוגית שהתקיימה שבה נטען כי רכישת מניות הציבור בידי הקבוצה מקפחת את בעלי מניות המיעוט, משום שנותרו הפסדים צבורים על סך 233 מיליון ש"ח שטרם קוזזו, טענה המערערת כי זכות הקיזוז עומדת על סך 18 מיליון ש"ח, ולכן המערערת מושתקת מלטעון אחרת, ותהיה זכאית לפטור ממס בגובה הסכום שנטען על ידה. ועוד טען, כי בזמן רכישת המערערת על ידי הקבוצה לא היו לה נכסים למעט שלדים בורסאיים למכירה, דבר זה מביא למסקנה כי לנגד עיני הקבוצה עמדו ההפסדים הצבורים במערערת כשיקול פיסקלי מרכזי ברכישתה ולא טעמים מסחריים.
בית המשפט המחוזי מפי השופט א' דורות דחה את הערעור הגעתי למסקנה כי בבסיס רכישת השלד הבורסאי עמד טעם פיסקלי משמעותי שגילם למערערת פוטנציאל חיסכון מס משמעותי. בהמשך לכך, לא הוכח כי עמדו בנסיבות העניין טעמים מסחריים יסודיים שמשקלם עולה או שווה לטעם הפיסקלי שהוכח.