כאשר מדובר בחברה בע"מ שבני זוג או אחד מהם בעלי שליטה בה, ובני הזוג מועסקים בחברה כעובדים שכירים, מדובר באישיות משפטית נפרדת. המבחנים לקביעת מעמד בני הזוג נקבעו בפס"ד גרוסקופף.
פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה – עב"ל 20182/97, דב"ע נז/02-182 המוסד לביטוח לאומי נ' יוסף צבי גרוסקופף – שניתן באפריל 1999, נחשב פסק דין מוביל בסוגיית בעלי השליטה. פסק הדין מהווה בסיס להחלטות בביטוח הלאומי לעניין מעמד ולעניין גובה ההכנסה המזכה בגמלה.
בית הדין הארצי קובע בפסק דין גרוסקופף, את המסקנות שלהלן:
1) הכלל הוא – שאדם המבצע עבודה בעבור חברה הינו "עובד" החברה.
2) על החריגים לכלל, המפורטים להלן, מוטלת חובת ההוכחה לעניין קיום יחסי עבודה:
(א) מצבים בהם קיימת קירבה משפחתית. לדוגמה, אב המעסיק את הבת בחברה בה הוא בעל שליטה;
(ב) מצבים של כפל תפקידים בחברות בע"מ. לדוגמה: בחברה שני בעלי מניות; אחד מהם מנהל בפועל את החברה והשני עוסק בייצור;
(ג) מצבים של ריבוי תפקידים בחברת יחיד. לדוגמה: בעל שליטה, שהוא גם המנהל וגם העובד היחיד בחברה.
בית הדין לא פסל את האישיות המשפטית הנפרדת, ואמר: "ניתן להכיר גם בבעל החברה כאישיות נפרדת מ"עובד" החברה".
בפסק דין גרוסקופף ערך בית הדין מבחנים ובעזרתם קבע שהמבוטח שהוא בעל שליטה בחברה היה עובד שכיר. מבחנים אלו הפכו למבחנים מובילים בפסקי הדין בבתי הדין לעבודה, והמוסד לביטוח לאומי משתמש בהם כדי לקבוע את אופן ביטוחם של בעלי השליטה בחברות. שלושת המבחנים מובאים כלשונם:
"המבחן הראשון – האם ניתן לאבחן בין תפקידו ופעילותו של האדם כ"עובד" לבין פעילותו כדירקטור, בעל מניות או קרוב משפחה.
המבחן השני – האם הסדר העבודה בחברה הוא אמיתי או פיקציה כלומר: האם בעל השליטה עובד בחברה בפועל.
המבחן השלישי – האם ניתן לקבוע מה היה "שכרו" של האדם כ"עובד":
א. האם היה לתשלומים אופי של שכר?
ב. האם יש עירוב נכסים? כלומר, האם נשמרת ההפרדה בין החברה לבין בעלי המניות בנכסים, בחובות ובהכנסות-האם יש הפרדה בפועל בהנהלת החשבונות בין חשבון משכורת לחשבון הלוואה, לחשבון משיכות וכדומה.
בפועל, ניתן לשלב את שלושת המבחנים עם המבחנים "המסורתיים" שפורטו לעיל. להלן הסבר מורחב למבחנים האמורים: